ספר בראשית - הרב אורי שרקי

פרשת בראשית פרק א פסוק א

הלימוד שלנו, לימוד הפסוקים, איננו פשוט בכלל, ואפשר לראות את זה בפסוק הראשון, כמה הוא לא מובן במבט ראשון:

"בראשית" - לא נאמר בראשית של מה.

"ברא" - בריאה היא תופעה שמעולם לא היינו עדים לה אז איך ניתן להבין את פירושה.

"א-להים" - אולי המילה הקשה ביותר. תעלומה.

"את" - מילה שעל פניו חסרת משמעות בעברית.

"השמים" - לא ברור על מה מדובר. הכחול שאנחנו רואים בבוקר זה...

פרשת בראשית פרק א פסוק א

אין בתנ"ך מילה שמתארת את כל היש ("עולם" בתנ"ך הוא מושג שמציין זמן ארוך או אינסופי). כשרוצים להגיד כל היש אומרים: שמים וארץ. כלומר, יש בעברית מסר כזה שהעולם מלכתחילה הוא דואלי. בעוד שהא-לוהות היא אחת, "ה' א-לוהינו ה' אחד", העולם שלו איננו אחד, העולם שלו הוא תמיד שניים: השמיים והארץ.

אם כן, מה הפסוק הזה - "בראשית ברא א-לוהים את השמים ואת הארץ" - בא ללמ...

פרשת בראשית פרק א פסוק א

אם אומרים לי שמי שברא את העולם זה א-לוהים אז ברור שהעולם שמדובר עליו הוא עולם מושלם. פסוק א' מתאר עולם מושלם ופסוק ב' מתאר עולם שבור.

לא נאמר "השמים היו תוהו ובוהו" אלא רק הארץ. פירוש הדבר שהעולם מלכתחילה הוא עולם מושלם, ובמציאות הוא עולם שבור. זה מקביל למושגים הגבוהים מאוד של תורת האר"י: הצמצום השבירה והתיקון.

הארץ היא הנושא מפסוק ב' ואילך: "והארץ הייתה תוהו ובוהו&...

פרשת בראשית פרק א פסוק א

מטרת הבריאה היא עבור הראשית והשאלה היא מה היא אותה ראשית. יש לנו במדרש שבע תשובות שונות. מסביר המהר"ל שהראשית מופיעה בכל המדרגות הללו. בכל דבר יש ראשית. זאת אומרת, גם בישראל, גם בתורה, גם בחלה, וגם במעשרות וכו', זו בעצם אותה הראשית שמופיעה בווריאציות שונות לפי המקבל.

בגלל שהמילה בראשית פירושה "בהתחלת" ולא כתוב בהתחלת מה, לכן מוכרחים לדרוש. הפסוק כאילו אומר: אתה חייב להבין או...

פרשת בראשית פרק א פסוק א

א. למה להביא פסוק שאומר שהארץ היא של הגויים, כאשר אתה רוצה להוכיח את ההיפך. ב. באיזה גויים מדובר. מסביר הרב אשכנזי: מדובר בגויים שמאמינים בתורה, והכוונה לנוצרים, והטענה שלהם היא: "ליסטים אתם שכבשתם": אומנם זה שלכם אבל אין לכם זכות לכבוש, עד שהקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו יגיש לכם את זה על מגש של כסף. 

וזה בנוי על האידאולוגיה הנוצרית שאומרת שהאדם הוא חוטא במהותו מלידה, ולכן רק אם אלוהים בעצמ...

פרשת בראשית פרק א פסוק ב

"הארץ והארץ…". ברגע שמכפילים משהו - כאן מתחילות הבעיות. השמים נשארו נקיים, אין עיסוק בשמים עד מעמד הר סיני, אבל "והארץ" - כשנכנסים אל העולם הממשי כאן מתחילות הצרות. 

זה ההבדל בין העולם התיאורטי לבין העולם המעשי, בין הדברים כפי שהם באמת ובין הדברים כפי שהם במציאות.

"תוהו ובוהו" - תוהו זה משהו שתוהים עליו, שמטרתו לא ברורה. וכי ב"אלפיים תוהו" לא נבנתה ציביליז...

פרשת בראשית פרק א פסוקים ב-ד

לא רק אחרי התוהו ובוהו יהיה טוב, גם בתוך התוהו ובוהו - "רוח א-לוהים מרחפת על פני המים". לכן אמרו במדרש: "רוח א-לוהים" - זה רוחו של מלך המשיח. יש כיוון משיחי שמתרחש תוך כדי הבלאגן. 

כל אחד עוסק בשקו ותעניתו והקב"ה הולך ובורא -מתוך העיסוק של כל אחד- אורו של משיח. כל אחד עושה את חלקו ואיננו מודע למגמה הסמויה העולה מהדברים. "ורוח א-להים מרחפת על פני המים".

"מרח...

פרשת בראשית פרק א פסוקים ד-ה

השלמה: אחד ההסברים לסגולת ישראל- הרי עם ישראל בא מהאנושות אז איך הוא שונה מהאנושות? עצם ההבדלה יוצרת כבר צורה חדשה.

את מי זה משמש שא-לוהים קורא לאור "יום"? חז"ל מסבירים ש"קרא" הכוונה שהוא הפקיד את האור על היום ואת החושך הוא הפקיד על הלילה. זה אומר שיש שתי הופעות במציאות: אחת של מילוי והשניה של ריק; המילוי - אור, הריק - חושך. 

"ויקרא א-להים לאור יום". יום כמ...

פרשת בראשית, פרק א פסוקים ו-ח

"מים" זאת מילה בלשון רבים של "מה".  כל מה. המילה "מים" מציינת את כללות המציאות, ללא אבחנה. המים זה חומר מדבק. הרקיע לעומת זאת עניינו להבדיל. רקיע מלשון רקוע. לרקוע זה למרוח דבר באופן קבוע. כלומר, זה ראשית המחלוקת.

כדי להבין את ההבדל שיש בין הציווי לבין המציאות אפשר להשתמש במשל של המראה החד כיוונית: תלוי מאיזה צד מסתכלים. ההבדלות הם תמיד ממטה למעלה ולא ממעלה למ...

פרשת בראשית פרק א פסוקים ט-יב

"יקוו" - גם מלשון מקווה, וגם מלשון קו, תקווה. לראשונה יש כיוון. ברגע שיש תקווה יש גם מגמה.

כאשר יש קו בתוך המים יש גם מקום.

מ-קו-ם. 

היבשה זה המקום שמאפשר חיים אוטונומיים. ביום השלישי נוצרים כאחד גם מגמה וגם המרחב המאפשר את החיים.

כמו הרקיע והשמים, גם היבשה נקראת ארץ על שם הארץ של הפסוק הראשון. זאת אומרת, בעולמנו היבשה תמלא את התפקיד שיש לארץ שזה מקום מימוש הערכים.

"ולמקווה המים קרא ...

פרשת בראשית פרק א פסוקים יב-טז

אין טעם העץ כטעם הפרי זה אומר שיש הפרש בין האמצעי לבין המטרה, ורוב העיסוק שלנו בעולם או באמצעים ומעט מאוד במטרה. הצד הטוב שבזה הוא שכל אותם דברים רבים בהם אנחנו עסוקים הם אמנם אינם המטרה אבל בכל זאת הם משמשים למטרה. יש אחדות אורגנית בין הדברים שאנחנו עושים כאמצעי לבין המטרה.

היום הראשון והיום הרביעי עוסקים באותו הנושא: האור! האור - סטאטי; המאורות - אור בתנועה. וכך גם היום השני והיום החמישי. בי...

פרשת בראשית פרק א פסוקים כ-כו

ספר הזוהר אומר שהפסוק כפשוטו - "שֶׁ֖רֶץ נֶ֣פֶשׁ חַיָּ֑ה וְעוֹף֙ יְעוֹפֵ֣ף עַל־הָאָ֔רֶץ" - מדבר על שורש המציאות של המלאכים: "עוף יעופף - אלו המלאכים". ו"שרץ נפש חיה" זה הנחש, כלומר האדם הטבעי.

השורש ב.ר.א מופיע שלוש פעמים במעשה בראשית. המילה "ברא" מציינת חידוש גמור, כמו הופעת החיים במציאות, ובאופן מיוחד הופעת הנשמה מן העליונים, לעומת שאר הדברים שאינם חידוש...

פרשת בראשית פרק א פסוקים כו-כז

פסוק כו' משתמש בשם א-לוהים, אשר מציין את הפעולה של הבורא דרך הטבע. כ"ו זה שם הוי"ה בגימטריה. כלומר, מונח ביסוד הטבע יסוד על טבעי, מוסרי, שנקרא "שם הוי"ה".

האדם נברא כתולדה של שיתוף פעולה בין הארץ לבין הקדוש ברוך הוא, וזה יוצר איזשהו מתח פנימי באדם - האם הוא נשמה מן העליונים או שמא הוא גוף מן התחתונים. האדם הוא היצור היחיד שבנוי משני מקורות. השאלה היא: מי המוביל? ה...

פרשת בראשית פרק א פסוקים כז-לא

"ויברא א-להים את האדם בצלמו".

האדם נברא, לא נעשה, והמשמעות היא שהוא נוצר בשותפות - חצי מא-להים וחצי מהאדמה. החצי מא-להים - היכולת לשלוט בכל מכוח נשמתו.

"זכר ונקבה ברא אותם". ההבחנה בין זכר לנקבה באדם היא קדומה ליצירת האישה והסיפור של הצלע. התכונה הביולוגית של הרבייה הייתה קיימת מלכתחילה. על גבי ההבחנה הביולוגית בין זכר ונקבה יש לנו הבחנה אחר כך בין איש לאישה ועוד מדרגות נוספ...

פרשת בראשית פרק א פסוק לא

בכל מקום שבו כתוב "יהי" זה קיום מתמיד. אם לא כתוב "יהי" זה קיום חולף. האור הרקיע המאורות - קיימים תמיד (כל ימי הקיום האנושי).

בכל מה שביולוגי - צמחים, חיות, אדם - לא כתוב "יהי", כי הקיום שלהם הוא חולף.

אם יש לנו קיום אחד שעליו נאמר שהוא ניצחי -"יהי"- וכתוב אחר כך "ויהי", משמע שיש עוד קיום כזה. ואם זה לא העולם הזה אז זה העולם הבא. כלומר, יש עוד קיום מ...

פרשת בראשית פרק ב פסוקים א-ג

ביום השביעי, בשונה משאר כל הימים, לא מופיע משפט סיכום: 'ויהי ערב ויהי בוקר יום השביעי'. הסיבה לכך מסביר מניטו היא בגלל שהיום השביעי טרם הסתיים, אנחנו עדיין בתוך היום השביעי, שהוא בעצם ששת אלפי שנות ההיסטוריה.

ביום השביעי הקדוש ברוך הוא שובת ולכן אין התערבות א-לוהית בבריאה ורק כשאין ברירה ויש סכנה למהלך ההיסטוריה הקדוש ברוך הוא "מחלל" את שבתו ואז מופיע נס.

כאשר המשימות של היום ...

פרשת בראשית פרק ב פסוק ד

"אלה" - 'פסל את הראשונים', במובן הזה שמכאן ואילך מתחיל תהליך חדש - תהליך התולדות. "אלה תולדות השמים והארץ" - כלומר: מכאן ואילך השמים והארץ בוראים את עצמם. "בהבראם" - כשהם בוראים את עצמם. 

"בהבראם" ה"א קטנה, כנגד הה"א האחרונה שבשם הוי"ה, מידת המלכות, שהיא מכוונת כנגד השותפות של הבריאה בהיווצרותה. 

את המעבר לתהליך התולדות ניתן לצייר כמעבר...

פרשת בראשית פרק ב פסוקים ה-ז

בפרק א' האדם הוא הסוף. ואילו בפרק ב' זה הפוך - האדם קודם לצומח וקודם לבעלי חיים. זהו סדר ערכי: המרכז של ההוויה לפי פרק ב' הוא האדם ועל פי זה הכל נבחן, מה שאין כן בפרק א', שם המרכז של ההוויה הוא הבורא.

בפרק ב', לעומת פרק א', הצומח נקרא "שיח", מלשון דיבור. הציפייה להופעת הדיבור, שהיא מיוחדת לאדם, נמצאת כבר בשלב הצומח. (ובעצם אפשר לראות את זה בכל מדרגות המציאות: ד...

פרשת בראשית פרק ב פסוקים ז-ט

וַיִּ֩יצֶר֩ ה' אֱ-לֹהִ֜ים אֶת־הָֽאָדָ֗ם עָפָר֙ מִן־הָ֣אֲדָמָ֔ה וַיִּפַּ֥ח בְּאַפָּ֖יו נִשְׁמַ֣ת חַיִּ֑ים. מבטא את היות האדם מחבר בין עליונים לתחתונים. 

וַֽיְהִ֥י הָֽאָדָ֖ם לְנֶ֥פֶשׁ חַיָּֽה. הכוונה לנפש חיה שהוזכרה בפרק א': "תוצא הארץ נפש חיה". בסוף האדם הוא אותה נפש החיה במובן הזה שהוא עצמאי ביחס לכוחות הטבע.

דיוק מעניין של רבי חיים מוולוז'ין:  "לנפש חיה". הלמ"...