August 16, 2024 • 53 mins
שלום שם, כאן דניאל ברון הפודקאסטר המקיים ביותר בעולם. אתם איתי?
הפרק הזה אני מארח שתי אורחות מעניינות בהגזמה, האחת, יקירת הפודקאסט, והיום כבר ״דוקטור״ מיטל פלג מזרחי, והאורחת השניה היא ד״ר יונית גרינפלד, הציף סיינטיסט של חברת סונוביה.
את מיטל אני מקליט היישר מאוניברסיטת ייל. מיטל חזרה לפוד אחרי שלא היתה כאן מאז הפרק הרביעי של הפודקאסט לפני שלוש שנים בערך. מיטל אמרה בפרק שבתקופה ההיא זה היה הפרק הכי מואזן שלנו - 272 האזנות לפוד המרגש ואני יוצא אליכן בקריאה שנגיע לפחות לאלף האזנות לפרק הזה כי הוא חשוב, ומעניין ומגיע לדוקטור פלג מזרחי שכך יהיה.
לכן, אני מבקש מכל מי שנהנה להאזין, או מצא בפרק מידע חשוב לשתף אותו ברשתות החברתיות, להעביר בוואטסאפ לקבוצות משפחה, לפזר את זה לחברות והחברים המבטיחים והמקיימים שלכם. כי אם יש נושא חשוב שלא נמצא מספיק על סדר היום הישראלי, במיוחד בזמן מלחמה שנמשכת שנה, זה נושא האופנה המהירה מול אופנה בת קיימא.
קדימה, לשתף, תודה, סמיילי סמוק וזוג כפות ידיים צמודות. אגב אימוג׳י של כפות ידים צמודות, ראיתי סרטון שטוען שהם בכלל כיף! שערוריה! תכתבו לי מה אתם חושבים, האם זה כיף או ידיים שמודות ועושות נמסטה, אוםםםם.
אז מה היה לנו בפרק?
ביקשתי ממיטל להעמיק בנושא האופנה מהירה כדי שנבין וואט דה פאק וכמה זה חמור. מפה לשם, התעשייה הזאת היא אחת מהתעשיות המזהמות ביותר בעולם. האם כולנו מעכלים את זה?
עוד קצת עובדות:
אופנה מהירה - רשתות האופנה המהירה מוציאות לחנויות 50 קולקציות בשנה. אהמ.
מה זה אופנה אולטרא מהירה? מדובר על אתרי אינטרנט כמו שיאין ועוד חברות סיניות כאלה ואחרות. זה כמו אופנה מהירה רק מהיר יותר, זול יותר, ומנצל יותר. עכשיו קבלו את זה. האתרים האלה מעלים כל יום לאתר שלהם בין 3000 לשלוש נקודות… מספר ענק אחר שאני אשאיר אתכם סקרנים כדי שתקשיבו לפרק! הזיה.
מיטל חוקרת על ההשפעה הכלכלית והסביבתית של יבוא בגדי יש שניה על גאנה.
גאנה מקבלת 15 מליון פרטי לבוש בשבוע למדינה של 30 מליון אנשים. בתכלס, המדינה הזאת נקברת תחת בגדים. אתם מוזמנים לשים ביו טיוב קטמנטו מארקט
הסוחרים יצליחו למכור בין 10 ל 15 אחוז מהבגדים, והשאר הולך לפח, לזבל, למטמנות ולמשרפות. טינופת.
אני רוצה לשים דגש על משהו קטן שעלה בשיחה. ב 2016 קבוצה של 7 מדינות באפריקה ניסו להוציא מחוץ לחוק יבוא של בגדים משומשים, בגלל כל הסיבות שתשמעו בפרק. לבסוף, ארצות הברית איימה בחרם כלכלי, אמברגו, אם המדינות האלה לא יקבלו את הזבל והבגדים הללו. להוציא את רואנדה, כולם התקפלו. והמדינות האלה חזרו להיות פח הזבל של כל הבגדים שלנו. ותחשבו על זה כשאתם מזמינים עוד בגד משיין.
בהמשך דיברנו על רגולציה ומדיניות שונה במדינות שונות להתמודד עם אופנה מהירה שכזאת וזה בדיוק מה שמיטל חוקרת בייל. לקחתי משפט שמייטל אמרה ״רגולציה זאת חדשנות אנושית״
לאחר מכן הזמנתי את סונוביה, סטארטאפ ישראלי שמציג את הפתרון שלהם לרוב הזיהום הנוצר בצביעה של בד הג׳ינס.
אני חושב שהבנתם שזה פרק אופנתי ממש, אז בואו נתחיל.
אלטרנטיבה לינקים:
פייסבוק - https://www.facebook.com/UptoUs.TLV
לקבוצה - https://www.facebook.com/groups/522418525225810
אינסטוש - https://www.instagram.com/uptous.tlv/
אלטרנטיבה - https://linktr.ee/Uptous.tlv
Mark as Played
Transcript
Episode Transcript
Available transcripts are automatically generated. Complete accuracy is not guaranteed.
(00:00):
Music.
(00:26):
שלום כאן דניאל ברון הפרודקסטר המקיים
ביותר בעולם אתם איתי הגעתם לפרק
השני במיני סדרה בנושא הכי לא אופנתי שיש אופנה בת קיימה נתחיל בדיסקליימר קטן
שיק על הקול המצונן שלי אני בקופנגן ואיזה וירוס זדוני לא מרפה ממני כבר חודש אז
(00:47):
תאכלו לי לבריאות ובואו נמשיך הפרק הערך שתי אורחות מעניינות בהגזמה,
האחת יקירה את הפודקאסט והיום כבר דוקטור מיטל פלג מזרחי ועורכת השנייה היא דוקטור
יונית קרינפלד הצ'יפ סיינטיסט של חברת סונוביה את מיטל אני מקליטה ישר מאוניברסיטת יעל.
שם היא עורכת מחקר מיטל חזרה לפוד אחרי
(01:08):
שלא הייתה כאן מאז הפרק הרביעי של הפודקאסט לפני
שלוש שנים בערך מיטל אמרה שבזמנו התקנו
אותה שזה היה הפרק הכי מועזן אי פעם באלטרנטיבה והיו
לו 272 האזנות אז אני
יוצא לכם ולכן בקריאה שנגיע הפרק הזה לפחות לאלף האזנות כי הוא חשוב מעניין הוא
(01:29):
מגיע לדוקטור פלג מזרחי שכך יהיה אז אני מבקש מכל מי שנהנה להאזין או ממצא בפרק
מידע חשוב לשתף אותו ברשתות החברתיות להעביר בוואטסאפ לקבוצות משפחה,
חברים קבוצות מקיימות כאלה ואחרות ולפזר את זה לחברות והחברים המבטיחים והמקיימים
שלכם אם יש נושא חשוב שלא נמצא מספיק על סדר היום הישראלי ולומר את האמת העולמית
(01:54):
במיוחד בזמן שיש מלחמה שנמשכת כמעט שנה,
זה נושא אופנה מהירה אל מול אופנה בת קיימה. אז קדימה לשתף, תודה.
סמיילי סמוק וזוג כפיים צמודות אחת לשנייה.
אגב, אימוג'י של כפות ידיים צמודות ראיתי סרטון שתוהם שהם בכלל כיף שארוריה. מה אתם חושבים?
זה כיף או ידיים שמעודות ועושות נמסתי?
(02:16):
אז מה עלינו בפרק? ביקשתי ממיטל להעמיק בנושא האופנה המהירה כדי שנבין וואטאפאק
וכמה זה חמור מפה לשם התעשייה הזאת היא אחת מהתעשיות המזהמות ביותר בעולם,
האם כולנו מעקלים את זה בכלל?
עוד קצת תובדות, אופנה מהירה, תשמעו גם בפרק, לשנות אופנה מהירה מוציאות לחנויות 50 קולקציות בשנה, 50!
(02:37):
מה זה אופנה אולטרה מהירה? זה אתרים כמו שין ועוד אתרים סינים כאלה ואחרים,
וזה כמו אופנה מהירה רק מהיר יותר, זול יותר, מנצל יותר וקבלו את זה,
האתרים האלה מעלים כל יום לאתר שלהם בין 3,000 למספר שאני לא אגיד אותו כדי שתמשיכו
להיות סקרנים ותאזינו לפרק של בגדים מדי יום לאתר מעל 3,000 בגדים ביום לאתר.
(03:04):
ואז המשכנו לדבר עם איטל על ההשפעה הכלכלית והסביבתית של יבוא בגדי יד שנייה על
גנה, שזה בעצם אחד מהמחקרים שהיא עורכת בייל.
גנה מקבלת 15 מיליון פרטי לבוש בשבוע, ומדינה של 30 מיליון אנשים.
המדינה הזאת נגברת תחת בגדים. אתם מוזמנים לשים ביוטיוב קטמנטו מרקט, ולראות מה קורה שם.
(03:26):
זה קשוח. אני רוצה לשים דגש למשהו קטן שאלה בשיחה.
ב-2016 קבוצה של 7 מדינות באפריקה ניסו להוציא מחוץ לחוק יבוא של בגדים משומשים
בגלל הסיבות שתשמעו בפרק.
לבסוף ארצות הברית אימה בחרם כלכלי אם המדינות האלה לא יקבלו את הזבל והבגדים הללו מחברות התרומה שלהן.
(03:48):
אז להוציא את רואנדה כל המדינות התקפלו והם חזרו להיות הפח זבל של העולם,
פח זבל הטקסטיל וזאת נקודה למחשבה כשאנחנו הולכים ללחוץ Enter על הבגד דבע משין.
בהמשך דיברנו על רגולציה ומדיניות שונה במדינות שונות להתמודדות עם אופנה מהירה,
(04:08):
שזה גם המחקר שמאיתה לאורכת בייל
לאחר מכן הזמנתי את הסטארט-אפ
סונוביה סטארט-אפ ישראלי שמציג את
הפתרון לצביעת בד הדנם
ג'ינס ופותר את רוב בעיות הזיהום שנוצרת
נוצרות בצביעה המסורתית ובעצם כשאנחנו
(04:28):
נוגעים בעניין הצביעה אנחנו נוגעים בעוד גורם שלם
שפחות נגענו בו בפרקים של הזיהום שנוצר
מיצירת הבגדים עצמם וזה עולם ענק אנחנו בפרקים בעיקר נגענו מה קורה אחרי שאנחנו
קונים את הבגד אבל יש עוד עולם שלם שקורה לפני שאנחנו קונים את הבגד וחשוב גם לשים
עליו לב אז אני חושב שהבנתם שהפרק הזה הוא אופנתי ממש והגיע הזמן להתחיל.
(04:53):
Music.
היי מיטל פלג מזרחי את לדעתי לא היית בפודקאסט הזה כמעט 100 פרקים שוף סוף חזק
זה נכון אני יודע אין הפרק הכי מועזן זה כל מה שהכפת לי שאתה חבר אותי מה לא? מי יקף אותי?
מי יקף אותך? תהיה עצובה לשמוע,
(05:14):
יונתן דוביה אגדי, פרופסור יונתן דוביה המכחיש הגדול אני לא מאמינה שראיינתם אותו הוא מבוא,
ברור שאני עצומה לשמוע והוא הפודקאסט הכי מואזן אי פעם בתלתות אלטרנוטיבה הלאה
איסטור, אפשר ללכת מכות עם האיש הזה?
האמת שאני כבר מתכנן לעשות איתו עוד פרק ולהביא איתי,
(05:36):
קופות צדדים דגיאל דיד רוצה לבוא איתי היא רוצה לבוא איתי שנילחם בו יחד אולי עוד
יקרה ומעניין מה יקרה אחרי הקיץ אם הוא עדיין ימשיך בשלו אני נותן להממין שכן ואני
מאוד מקווה שלא שהתנועה הסביבתית לא תעשה לילון את הנדובי את מה שהתקשורת בארץ עשתה לעידם הרבה מגביר,
זאת אומרת מי ואנחנו צוללים בפוליטיקה אבל אני בעיה לדבר פוליטיקה מדמות קיקיונית
(06:03):
ושולית בקצה של הפוליטיקה הישראלית בזכות הרבה מאוד אולפני חדשות הוא הפך לדמות לגיטימית שמקשיבים לה,
וככה סיימנו עם שר.
שכולם יודעים אין לי מספיק מילימורות לתאר אותו בקיצור.
אז אני מאוד מקווה שאנחנו לא ננרמל את יונתן דובי בשביל אנחנו לא,
(06:24):
אבל אני חושב שבפעם ב-100 פרקים אפשר גם לארח בן אדם אחד אני לא אומר לעשות ראש בראש תמיד להציג אותו,
אבל אחד ל-100 הפרקים זה נראה לי בסדר גישה של,
פרופסור אחרי הכל, אבל כן אני יכולה להבין, האנלוגיה של בן גווי מטרידה אותי קצת
(06:44):
מה שאמרת עכשיו אז אני שמחה שאמרתי את זה סמכתי להטריד אבל אנחנו נמשיך הלאה אתה
פרק השני אני מערך אותך בפרק השני במיני סדרה של אופנה בת קיימה ו,
תספרי למה הזינות ולמה אנחנו מדברים, איפה אנחנו תופסים אותך,
(07:04):
מה את עושה בימים אלה אחרי שאת הסברת לנו על אופנה בת קיימא עוד בפרק השלישי או
הרביעי של אלטרנטיבה נכון, טוב
אז בשמחה רבה הרבה דברים השתנו מאז קודם כל סיימת לי את הדוקטורט שזה משמח,
בדיוק זה השערה של הקפיים אני,
יש
אנחנו מדברים מקונטיקט אני כרגע בפוסט-דוקטורט באוניברסיטת יאל במחלקה לכלכלה של
(07:32):
אוניברסיטת יאל חוקרת ממשיכה לחקור אופנה בת קיימא
כרגע עוסקת בשני מחקרים עיקריים, אחד מדבר על, עוסק ברגולציה הסביבתית וכלכלית על תעשיית האופנה,
והשני על ההשפעה הכלכלית והסביבתית של תרומות בגדים אל גאנה. ספוילר? לא טוב.
(07:53):
זה לא מפתיע, את כבר אמרת לנו האמת בפרק הישן שהתרומות האלה זה די בלוף אחד ענק,
אבל בואי אנחנו נגיע לזה גם מחקרית אני מבין.
אוקיי, ואיך זה עובד? איך חוקרים באקדמיה אופנה בתקיימה? מה הקטע?
אז אני יכולה להגיד שזה נשאר לא קל.
(08:15):
עכשיו אני לא זוכרת לגמרי, מאמרתי בכל זאת, עברו מסכמה שנים, אבל לחקור אופנה בתקיימה
זה אף פעם לא הייתה משימה פשוטה.
זה לא אחד הנושאים האהובים על האקדמיה. זאת אומרת כשהודדיתי בישראל אז הייתי הדוקטורנטית
הראשונה והיחידה שחקרה את הנושא,
(08:37):
והפסקתי להיות הדוקטורנטית היחידה כי סיימתי בדוקטורנט לא כי נוספו אליי עוד.
וואו. כן, בדיוק? יופי, למה? למה זה ככה?
שניה, ציימי פה בילד כמה יש מאזן שלך?
אני הפוסט דוקטורנטית היחידה שחוקרת את זה,
בשאיפה לשנות את זה, זאת אומרת יש מסטרנטיות, מסטרנטים זה אנשים בתואר שני,
(08:59):
יש מסטרנטיות שפוקרות את זה, אבל אין, אפילו ברמת הדוקטורט, אין מי שחוקר את זה,
וזה לא כי יהיה לי לאוניברסיטה טובה, ברוך שלא יהיה לי אוניברסיטה מעולה, הייביליג,
כי זה נושא שלא נחקר מספיק.
עכשיו יש הרבה סיבות ללמה זה לא נחקר מספיק, אבל בעיניי הסיבה העיקרית,
וזה משהו ששלט מהזינים שלנו לא יעבור לשמוע, אבל בעיניי הסיבה המרכזית, זה קודם כל התאה המגדרית.
(09:25):
זאת אומרת, אופנה זה תחום שמשויך לאנשים, כשאנחנו מדברים על אופנה אז מיד חושבים
שזה משהו של נשים, זה גם תמיד אחת מהשאלות הראשונות שעולות שאני מספרת מה אני עושה,
זה לא רק בעיה של נשים, לא, אבל זה לא נלקח מספיק ברצינות.
ובשביל חוקרים, לא להילקח ברצינות, פחות או יותר האיום הכי גדול.
אז אני חושבת שהרבה מאוד מזה יושב על זה. אולי זה קשור גם למימון של כל מיני חברות
(09:49):
מסוימות, את האוניברסיטאות האלה?
אבל זו לא סיבה מספיק טובה, כי גם אקלים נגיד, לצורך העניין אקלים גם ממומן על
ידי תאגידי נפט ענקים, ועדיין חוקרים אנרגיות מתחדשות.
בדיוק, זאת אומרת אנרגיות מתחדשות כן, החקרות, sustainable transportation,
תחבורה בתקיימה, כן, לא מחקר מספיק אופנה בתקיימה, ואני לא חושבת שזה כי חברות
(10:13):
הנפט ממנות את האוניברסיטאות, זאת אומרת זה קישור שלי הוא מאוד ברור.
לא, היא כוונתי לחברות אופנה גדולות להרמס או אני יודע מי.
אני בספק תגיד לך מה הן בכלל תורמות לאוניברסיטאות.
בוא נגיד כזה דבר, אני לא האיום עליהם.
הלוואי שהייתי אבל אני לא כזאת גדולה. אני חושבת שזה הרבה מזה כי האקדמיה היא עדיין
(10:38):
מקום שמרני אני בסוף של יום, מקום שמרני, שנשלט ברובו על ידי גברים.
אני מרשה לעצמי להגיד את זה בעברית, אבל אחד המשפטים הראשונים שהמנחה שלי כאן במחלקה
לפלכלה אמר לי זה אל תגיל למחלקה עם סמלה ורודה שלא לחשבו שאת מתוקדמת.
עכשיו בוא נפרק את זה רגע, מה זה סמלה? בגלל הכי נשישי יש, מה זה ורוד הצבע הכי נשישי יש? למה?
(11:04):
למה זה מסמן אותי בתור חוקרת פחות רצינית?
ועוד בדיוק דיברנו על ענייני המגדר לפני זה, זה אז איך זה משתלב עם כל הענייני מגדר?
בדיוק, בדיוק. זה לא משתלב. אוקיי, מוזר.
אבל אני בחורה נחושה. זאת אומרת הכל בסדר.
יותר מזה, אני מאוד גאה לספר שעקמנו כאן ביל קבוצה שנקרא move in the needle, להשיז את המחט.
(11:30):
זו קבוצה שמקדמת מחקר על אופנה בתקיימה בטורפיאל. כשהחל משנה הבאה,
אני גם אכשלה ללמד על זה באוניברסיטה.
זה אובנים מרוכע. מה, זה בפקולטה לכלכלה? כאילו? לא, בית ספר לסביבה. בסדר, אני רואיתי.
במרכז לעסקים בסביבה שלי, על Center for Business and Environment.
(11:51):
מעניין. כן. ומה את הולכת ללמד אותם שם?
למה אנחנו בכלל צריכים אופנה בתקיימה? מה השלכות הסביבתיות והחברתיות של התעשייה הזאת?
איך עושים אופנה בתקיימה בהיבטים של טכנולוגיה, בהיבטים של פרגולציה,
בהיבטים של התנהגות צרכנים?
על הבעיות בתעשיית האופנה, ועל איך כן עושים את זה נכון.
(12:13):
וואו, זה מרתק, הייתי לוקחת הקורס.
את עושה שם גם, התחלה שהסברת לנו בפודקאסט הראשון, גם מה זה אופנה מהירה?
שבכלל לא ידענו מה זה אופנה מהירה. בואי נצא משנייה על מה זה אופנה מהירה,
כי אני לא חושב שאמרנו על אופנה מהירה בפרק עם ארבת, אז בואי ניתן את זה דקה, ואז נלך למחקרים של אחרי.
(12:33):
כן, אז ממש ככה על קוצר מזלג, תעשיית האופנה הפכה להיות אחת מהבעיות הסביבתיות
הגדולות ביותר בעולם יש לא מעט חוקרים שנספגים אותה בתור התעשייה השנייה הכי מזהמת
על פני גדול הארץ זאת אומרת,
תעשייה מאוד מאוד מאוד מזהמת ואני יכולה לתת שורה של סטטיסטיקות אבל אני אעחסוך
לכם את זה אתם צריכו לסמוך עליי פה או להקשיב לפרק הקודם.
(12:57):
בדיו, אני בעד עכשיו, הסיבה המרכזית שזה תפכה להיות תעשייה כל כך מזהמת זה המודל
יצור של אופנה מהירה מה זה מודל יצור של אופנה מהירה?
שלוקחים דגמים מאופנת קוטור,
ומתרגמים אותם מאוד מאוד מהר לאופנת המונים בצורה מסיבית, בכמויות מאוד גדולות,
(13:18):
ככה שהטרנדים מתפלסים, וגלובלית כמובן, ככה שהטרנדים מתפלסים מאוד מאוד מאוד מהר.
בדיון אנחנו מדברים על כל מיני רשתות כמו H&M, Zara, Primer, Kmango וכולי.
כמה מהר זה מהר, למה אנחנו קוראים לזה אופנה מהירה? כל הרשתות האלה שהזכרתי עכשיו,
מוציאות מעל 50 קולקציות בשנה לחנויות.
50 קולקציות, עכשיו זה מספר מטורף כי אנחנו יודעים שיש לנו 4 אונות בשנה. כן, איפה זה?
(13:44):
בדיוק. גם 4 זה הופך להיות ל-2 עם הזמן אבל בסדר.
בדיוק, עכשיו אופנה מהירה זה כבר חדשות ישנות, בשלב הזה אנחנו מדברים על אופנה
אולטרה מהירה. מה זו אופנה אולטרה מהירה?
כל מיני אתרי אינטרנט כמו שיעין ותמוע, אתרי אינטרנט סיניים ברובם המוקלט,
שזה בדיוק זה בדיוק כמו אופנה מהירה, רק מהיר יותר,
(14:06):
מזהם יותר מנצל יותר וזול יותר קמה מהר אופנה אולטרה מהירה כל האתרים האלה שדיברת
אליהם כמו שיעין לצורך העניין מעלים לאתרים שלהם בין 3,000 ל-11,000 תגמים חדשים כל יום כל יום וואו.
פתאום 50 נשמע קצת נכון? זה נשמע ממש קצת פתאום,
(14:28):
טוב, זה חמור
אבל בוא נשמע על המחקר שלך אפשר להתחיל כי אם נמשיך בסגוי לשלושת אלפים פריטים
ביום הזה עד 11 אלף בוא נבין מה קורה עם הפריטים האלה אחרי זה שאנחנו רוצים לתרום
אותם ואנחנו אומרים אוקיי בטעות קניתי את הבגד הזה משין והוא קטן עליי, בכלל לא לבשתי אותו.
(14:54):
וואי זה קרה לי בפעם היחידה שהזמנתי בגדים אלי אקספרס, שלושה סוודרים אף אחד לא
הגיע במידה מברור שלא את כולם זרקתי הלאה,
עצוב אז מה קורה עם הבגדים אנחנו נכון זה מחקר אחד שלך מה קורה עם הפעומות של הבגדים לגנה נכון?
אני רוצה רגע להוסיף עוד משפט לגבי הסיפור הזה של אופנה מהירה כי זה גם מתקשר למה
(15:20):
קורה עם הבגדים האלה אחד המאפיינים המרכזיים של אופנה מהירה והאופנה אולטרה מהירה
זה הענויות הנמוכות מאוד זאת אומרת מחירים מאוד נמוכים גם ליצרנים,
זה עולה להם מעט מאוד לייצר את זה, כי הם מנצלים לכל אורך שרשרת הייצור וכי הם
לא משוונים את המחיר האמיתי של הפגיעה שלהם בסביבה, זאת אומרת זה מחיר מאוד זול
גם ליצרנים אבל גם לנו כצרכנים למה אנחנו קונים כל כך הרבה בגדים?
(15:43):
כי זה מאוד מאוד זול אז בסדר, לא משנה שזה לא לגמרי במידה או שאני לא בתופע עם
זה במידה שלי גם ככה זה עולה 30 שקלים אז יאל, נקנה וכבר נקנה בכל הצבעים. אם כבר אני עושה משלוח.
הבעיה העיקרית עם זה, זה שזה מוביל לכמויות אדירות של פסולת טקסטיל שנוצרות בעולם.
משנות ה-60 ועד היום, כמות הפסולת טקסטיים בעולם עלתה ב-800 אחוז.
(16:06):
800 אחוז! עכשיו, פסולת טקסטיל, זה מוסף שהוא קצת מבלבל, כי כשאנחנו אומרים,
כשאני אומרתי סולת, אתם כנראה חושבים עכשיו על זבל. וזה הגיוני.
כי המילה הנרדפת לפסולת היא זבל.
אבל זה ממש לא זבל רחוק מזה כשאנחנו מדברים על פסולת טקסטיל אנחנו מדברים על בגדים שאנשים קנו לבשו פעם אחת,
(16:26):
פעמיים שלוש, מקסימום שבע והמקרא האופטימי והחליטו להיפטר מהם פשוט כי הם יצאו
מההופנה עכשיו מה זה להיפטר?
להיפטר זה לשים בפחים של המחזורית או לתרום לויצו נכון?
פה בארצות הברית זה לתרום ל-Goodwill Salvation Army וכולי מה העניין?
(16:47):
לאן מגיעים כל הבגדים האלה? אה.
שאלת מיליון דולר. במקרה את חוקרת על זה, ממש במקרה.
בדיוק, במקרה החינוך. אבל למהיר אריאל יש על זה שיר, זה נקרא תקציר שירי החורף
הבא ויש לו שם משפט, זהו שיר המתאר את האוטיות המידית של איניות כפייתית איזה גאון? וואו!
אני לא הכרתי את זה טוב, אני הולכת לחפש את זה שיר נחבא לכלים נכנסתי לחופה עם מהיר אריאל אה באמת?
(17:15):
עשית בסכל לגבי החופה או לגבי מיר?
שניים חמסה, חמסה גם וגם נכון אז אם לחזור לגנה,
עכשיו הרבה אנשים לא יודעים את זה כי כשאנחנו מדברים על תרומות בדדים זה נשמע לנו
משהו מאוד חיובי זאת אומרת הנה תרמו אנחנו עשינו מעשה טוב לעולם אבל האמת היא שחנויות
(17:37):
בדדים יעד שנייה שמקבלות אליהם בדדים לתרומה כמו גודוויל או כמו הבידודית של ויצו מקבלות בכל יום נכון,
מקבלות בכל יום טונות על גבי טונות של בגדים הרבה יותר ממה שהן מצליחות למכור עכשיו
חשוב להבין התרומה שלהם היא לא הבגדים שאנחנו נותנים להם אלא הם מוכרים את הבגדים וחנויות היד שנייה שלהם.
(17:59):
והכספים שאנחנו כצרכנים נשלמים הם הכספים שהולכים לתרומה זאת אומרת,
ככל שהם מצליפים למכור יותר כך יש להם יותר כספים לפעילות החשובה שלהם וככל שהם
מצליפים למכור פחות כך יש להם פחות כסף ויותר פסולת טקסטין.
שוב, בגדים במצב יוצאיון שאף אחד לא רוצה כמה הם מצליחים למכור?
בין 30 ל-10 אחוזים זה מעט מאוד, זה פחות מחפש זה אומר שבין 70 ל-90 אחוז מהבדדים
(18:26):
שאנחנו מעבירים אליהם צריכים למצוא בית חדש. מה זה הבית החדש?
הבית החדש הזה בעצם כל החנויות האלה וזה לא משהו שאני אומרת כנגדן זה פשוט איך
שהשיטה עובדת כל החנויות האלה מוכרות את הבגדים שהם לא יצליחו למכור,
לאיזשהו ספק משנה.
(18:47):
יש כל מיני מטבחים בדרך, בישראל זה חברת רוזניר, אבל בארצות הברית יש הרבה יותר מן חברה אחת.
כשחברות האלה לוקחות עליהן את כל הפסולט טקסטי, מה מעינות את זה?
מה לזבל, זאת אומרת להשמדה? ומה אפשר למכור?
מיון שהוא לא מעובוד קפדמיסט, זאת אומרת, הרבה פעמים ייכנסו גם למה שאפשר למכור
(19:11):
בגדים באיכות מאוד נמוכה, בין היתר כי גם האיכות של הבגדים ירדה,
אבל גם כי מלפתחי לאף שאנחנו תורמים בגדים, לא פעם זה יהיה בגדים עם קטמים,
עם קראים וכו', אלה שאנחנו מבטחילה לא רוצים.
וכל הבגדים האלה שהם מינו כבגדים שאפשר למכור, נמפרים לספקים באפריקה. אה.
עד לפה נשמע מצוין, נכון? יופי. באפריקה יש ילדים רעבים שאין להם בגדים.
(19:36):
אוקיי, אוקיי. לא, זה לא נשמע לי טוב, אבל בסדר, תמשיך.
בדיוק. מה כבר רואים זה באפריקה? באפריקה זה מגיע בקונטיינרים ענקיים.
שהסוחרים באפריקה משלמים עליהם גם הרבה מאוד כסף, כשהקונטיינרים האלה מלאים בולגס.
(19:57):
בולגס חבילות גדולות שהבגדים דחוסים בהן, אין שום דרך לדעת מה יש בתוך החבילה,
אין שום דרך שנדע שהם ידעו מה יש בפנים,
זאת אומרת חוץ מהטווית של ג'ינסים גברים או מיילי נשי, אי אפשר לדעת באמת מה יש
בפנים, לא ברמת הצבע, לא ברמת האיכות כמובן, לא ברמת הקרעים או המידות.
(20:20):
זה בעצם איזושהי הזמנה שהיא אמור על עיוור.
הסוחרים האלה באפריקה קונים את המחולות שוב בלא מאוד כסף ופורקים את המחולות בכל מיני מדינות באפריקה,
כשהיבואנית מגדים משומשיים הגדולה ביותר בעולם היא גנה כמה מגדים גנה מקבלת רק
בשביל לשים את זה במספרים גם היא מקבלת 15 מיליון פרטי לבוש בכל שבוע וואו, וכמה אנשים יש שם?
(20:45):
30 מיליון אוה, יפה, שני בגדים לבן אדם ביומיים בדיוק, האם הם צריכים את כל הבגדים האלה?
ברור שלא ברור שזה יוצר בעיה עכשיו מה קורה עם הבגדים האלה הבגדים האלה פורקים את המקולות מוכרים את זה.
לסוחרים בשווקי עד שנייה ענקיים באמת סומים בגודלם זה מסוג דברים שפשע לדמיין אני
(21:11):
יצא לי לפני 17 שנים להיות בשוק השני בגודלום בעולם בקמפלה באוגנדה כבר אז זה היה,
כמעט זה היה בברז של הקאמפוס של אוניברסיטת תל אביב מי שמכיר ומאז עבק את זה,
דברו 17 שנים אנחנו יכולים לדמיין את הגודל המטורף של הדבר הזה יואו עכשיו הסוחרים קונים את הבולקס האלה,
(21:35):
בסוהילית זה נקרא המיטום בעצרור קונים את הבולקס האלה שוב אני מזכירה,
זימור אין להם מושג מה יש בפנים ומה האיכות והאיכות בדרך כלל לא איכות מאוד טובה,
זה לא בדיוק עסק של אנשים דברים, אנחנו גם יודעים מדיווחים של סוחרים שהם לפעמים
הם רוצים שם הבגדים עם פתמים מאוד קשים עם עובש, אפילו אבנים בפנים בשביל להעלות את המשקל של החבילות.
(21:58):
קונים את החבילות האלה, את הצרורות בין 50 ל-500 דולר, תלוי מאיזה מדינה זה מיובה
ומה שיש בפנים יש לו ביקוש.
קונים את החבילות עם הימור האלה, פותחים את החבילה ומנסים למכור, מנסים את מזלם.
כמה מתוך החבילות האלה נמכרות?
(22:20):
הסטטיסטיקה מדברת על בין 10 אחוזים ל-18 אחוז.
איך? זה אפילו לא חצי. זו המחקר שלך, נכון? זה ממש המחקר שלך.
אז המחקר שלי הוא מחקר שעוסק בהשפעות הכלכליות והסביבתיות של יבוא בגדי היד שנייה על גנה.
שוב, גנה היבואנית בגדי היד שנייה הגדולה ביותר בעולם.
(22:42):
הנתונים שאני מצאת את עכשיו הם נתונים שמגיעים מנחקר של של אור פנדיישן,
קרן אור שעושה עבודה, אור O.R., שעושה עבודה מאוד מאוד חשובה בגנה,
אני חוקרת את ההיבטים הכלכליים, של זה הסיפור, זאת אומרת, איך זה השפיע סוציו-אוקונומית,
איך זה השפיע על הבריאות של האנשים שחיים בגנה, וכולי.
(23:04):
למה שזה ישפיע על הבריאות שלו? נגיע לאיזו דקה.
עכשיו, נחזור רגע לשבקים האלה, השוק הגדול ביותר בעולם נמצא בגנה,
הוא נקרא כטאמנטור, שוק קטמנטו, שהוא פשוט ענק אדסום בגודלו, באמת קשה לדמיין את
זה, ואני ממש ממליצה שתכתבו רגע קטמנטו מרקד ביוטיוב כשאתם נסיימים לשמוע את הפרק הזה,
(23:26):
ותראו איך הדבר המטורף הזה נראה.
זה באמת מסוג דברים שקשה לדמיין.
ינסו למכור את זה שמה בסדר גודל של בין 10% ל-18% מהבגדים יימכרו,
אם לסוחרים יש ממש ממש ממש מזל הם יצליחו למכור שלושים אחוז מהחבילה, כל היתר ילך לפח.
(23:47):
עכשיו, מה זה הפח הזה? הרי זה לא שפח זה משהו שאנחנו מעיפים אליו את הבגדים או
את הזבל שלנו והם פשוט נעלמים בעולם. זה לא חור שחור.
מה זה הפח? מתמנות ענקיות מלאות בבגדים.
עכשיו, בגלל שכמויות היבוא וכמויות הבגדים שאנחנו מעבירים הן כל כך גדולות מתמנות
(24:07):
בגנה שהיו אמורות להתמלא ב-40-50 שנים,
התמלאו כבר תוך 3-4 שנים.
שתבינו את הקצב המטורף של הבגדים אז אתה צריך להבין בגדים זה מסוג החומרים.
שמתערבבים עם חול ועם שאריות של אוכל וכל מיני זבל ואפשר שיש מהם שוב וזה נותן
(24:29):
להם מרכם שהוא כמעט מרכם של בטון מה המשמעות של זה בפועל?
שהקומפרסור שאמור לדחוס את הזבל
במסבלה גם לא יכול לדחוס את זה כמו שאי אפשר לדחוס בטון זה לא מתנהג כמו בגל,
זה מתנהג כמו בטון והמשמעות של זה זה שכל הסיפור של ניהול פסולת הופך להיות הרבה
הרבה הרבה יותר יקר עבור השלטונות בגנה,
(24:50):
ולא רק גנה, זה אותו סיפור באתיופיה, זה אותו סיפור ברואנדה,
זה אותו סיפור באוגנדה, ובעוד הרבה מאוד מדינות באפריקה.
לא אוגן. זה לא אוגן? למה הם בכלל מאשרים שהפסיקו את זה?
כאילו לא יכולים להוציא חוק מספיק למכונות האלה? מה הנסגר?
קהילה מצוינת. אז ב-2016 קבוצה של שבע מדינות באפריקה, East Regional במזרח האפריקה,
(25:19):
חברו ביחד וניסו להוציא מחוץ לחוק קבלה של תרומות בגדים.
או יותר נכון, ייבוש של בגדים משומשיים.
חברו יחד, אמרו אנחנו לא רוצים יותר לקבל את זה.
זה הורס לנו את הכלכלה המקומית בכל מה שקשור לצור של בגדים שמנשם לסקטור מאוד מפתח כלכלי.
זה הורס לנו את הסביבה, אנחנו לא רוצים לשלם גם תעילויות הסביבתיות של התמודדות עם כל הזה ולזה.
(25:40):
תודה? לא תודה, שמרו את הדרומות שלכם לעצמכם. מה קרה?
אז ארגון שנקרא סמארט, שזה ראשי תיבות של איגודה ממחזרים בארצות הברית וקנדה,
הגיש תביעה על הוועדה הכלכלית של ארצות הברית בדרשה שהבדיקו את הסיפור הזה,
(26:03):
כי זה פוגע בחירות הכלכלית שלהם וזה פוגע במודל העסקי שלהם בתור אלה ששולחים את כל הבדלים המשומשים.
והם איגודה מחזורה? בדיוק, איגוד
המחזור זה המודל פרנוסה שלהם
חרן כזה באמת פוגע להם במודל העסקי
זה באמת אומר שהם לא יוכלו להמשיך להרוויח כסף מלהטיף את אפריקה בזבל מה שקרה זה
(26:31):
שארצות הברית אימה על מדינות אפריקה שניסו לעשות את החרם את האיסור יבוא על בגדים משומשים,
ארצות הברית אימה עליהם שהם הסרבו לקבל את הבגדים המשומשים יסרבו להמשיך לקנות
בגדים משומשים מאיתנו במסבי של תרומה הם יוציאו אותם מהסכם הסחר המועדף למדינות
(26:52):
אפריקאיות הסכם שמאוד תומך בכלכלות האפריקאיות בסחר בין ארצות הברית.
לאפריקה סכם שאיום שהמשמעות שלו דפקטור זה אימברגו כלומר חירם כלכלי במילים פשוטות,
אם אתם לא תקנו מאיתנו את תרומות הבגדים שלנו אנחנו לא נקיים איתכם יחסים כלכליים.
זה לא איום שהן יכולות להרשות לעצמם ולהוציא את רואנדה שהתעקשה וספגם מהלומה הכלכלית
(27:19):
מאוד גדולה כל המדינות התקפלו אחורה ונאלצות להמשיך ולשמש כפחת זבל של העולם המערבי,
איך ממשיכים? איך ממשיכים? מה זה הסיפור הזה?
זה מאוד מאוד מרגיז, ואני מרגישה תמיד את החובה לספר את הסיפור הזה,
כי באמת אנחנו לא חושבים על זה כשאנחנו תורמים את הבגדים שלנו.
(27:43):
אנחנו משוכנעים שעשינו מעשה טוב.
זה לא קורה כי מישהו פה נוול בסיפור. זאת אומרת יש כמה נוולים,
אבל זה לא הצרכנים שתורמים את הבגדים.
עכשיו מהקרה של... שנייה, מה גילית במחקר שלך על מה שזה עושה בעצם לכלכלה ולמדינה עצמה?
אז מה שאני גיליתי זה קודם כל שאנחנו בהחלט רואים פייה כלכלית בכל מי שעבד לפניכן בתעשיית הטקסטיל.
(28:09):
תעשיית הטקסטיל, שוב, תעשייה שנחשבת למפתחת כלכלית,
כזו שעוזרת הרבה פעמים לכלכלות במדינות מתפתחות להצליח לעבור אל השלב הבא מבחינה
כלכלית, ואנחנו באמת רואים שככל שקמויות הבגדים שאנחנו מייבאים לגנה עלו,
כלומר ככל שהתחלנו לייבה יותר ויותר בגדים לגנה, אגב באיכות יותר נמוכה,
(28:31):
כך כל מי שעבד בתעשיית הטקסטיר נפגע כלכלית.
הוא מרוויח פחות כסף מהעבודה שלו, נאלץ לקחת משרה שנייה וכולי.
אבל הסיפור לא נגמר פה, יש לזה גם השלכות קריוטיות מאוד קשות. אמרתי מקודם שכשרתדים
האלה נמצאים במסגלה, הם בהרמה אחת על השנייה שאחת על השניי שאי אפשר להתחוס.
(28:52):
מה המשמעות של זה? בדיוק. מה המשמעות של זה מבלי להיכנס יותר מדי לחימיה של הדבר?
זה יוצר את סטבול של כזה חממה מתען,
מתען שהוא קלוב והוא לא יכול לצאת אל האוויר,
הוא פועל כפצצה מתקתקת, ובאמת אחת מהמסבלות בגנה התפצצה ב-2019,
(29:16):
התלקחה, פתאום מתלקחה ב-2019, השריפה שנמשיכה כמה ימים.
פה לא נגמר הסיפור, הבגדים האלה חוסמים את המרזבים.
ככה שכל מערפת הביוב באפרה, העיר הבירה של גנה, שם נמצא קטמנטו סתומה לחלוטין.
זה כמובן משפיע מאוד מאוד לראה על איכות המים ובהתאמה על הבריאות של האנשים שחיים באפרה, בגנה.
(29:43):
תוסיפו לזה את זה שסוחרים בקטמנטו צריכים לשלם על פינוי פסולד במידה שהם לא הצליחו
למכור את המדדים והמתנגדים שלנו מצטעפים.
אין להם הרבה כסף מיותר אלא אנשים לרוב די עניים. אז במקום לשלם להירייה על פינוי
פסולת מוסדר, מוסדר יחסית, הם שורפים.
ואנחנו רואים הרבה מאוד מקרים של מהוות ממחלות נשימה.
(30:08):
אם הם לא שורפים, הם זורקים את זה לים, ועוד ערך להיפטר מבגדים.
ומי שיראה תמונות מחופי אפרה, הזדעזה לראות בגדים ש...
בגדים שפשוט מציפים את החוף בכל מקום.
הם גם טנגל אחד בתוך השני, קצת כמו שקורה לנו שאנחנו עושים כביסה שהעודדים מסתפכים,
(30:30):
אז כזה אבל פי מיליון נכנסים מתחת לחול,
ואנחנו יודעים שזה הורס גם את העשיית הדייג המקומי, וגם שיש לזה הרבה מאוד משמעות
בהקשר של מיקרופלסטיקים בים, כי הבדים שלנו עשויים עם קוליאסטר, שזו סינתטית, פלסטית.
בקיצור, הרבה מאוד השלכות כלכליות, זמנתיות ובריאותיות שליליות.
(30:51):
עכשיו, זה לוקח אותי, בגלל שהזמן שלנו קצר כי הסיפור הזה הוא די פוצץ את המוח,
למחקר הנוסף שלך על רגולציה ואם אנחנו שומעים את כל הדבר הזה,
אז איזה רגולוציות יכולות לקום במדינות שונות בשביל למנוע את הדבר הזה שהוא חמור
מאוד? כאילו אין מה להגיד אפילו.
(31:12):
כן, אז זאת שאלה מצוינת. הדוקטורט שלי במדיניות ציבורית ואני מאוד מאוד אוהבת מדיניות
ציבורית, מאוד מאוד אוהבת מדיניות, אני יודע זה דבר מוזר להגיד אבל בעיניי,
רגולציה זה וואי אני אוהבת יופי בעיניי רגולציה ומדיניות פסדת החדשנות האנושית
(31:33):
זאת אומרת אנחנו חושבים על חדשנות תמיד כזה במונחים של טכנולוגיה והייטק רגולציה
זאת חדשנות אנושית עכשיו אני אומרת את זה כי.
למה בישראל כל כך לא אוהבים לחדש שמה? מה?
למה בישראל כל כך דואגים להשאיר את החדשנות הזאת מאחור, בואו רק נעשה הייטק.
זה פרק שלם על בעיות במקצוע הציבורי לישראל.
(32:01):
אין לנו זמן לפלול לזה. בואו נחזור עכשיו, זהו. אני אשמח לשמוע כמה פנינות על נושא הרגולוציה.
אבל אני כן רוצה רגע לדבר על רגולוציה ולהתחיל בזה שזה לא חייבת להיות תחת.
הבעיה המרכזית שמובילה את כל הבעיות המצוותיות האלה שנייה אחת הרגל הפייש הרדתי אותה מסקנה.
(32:25):
נתחיל לי להגיד זה לא חייב להיות ככה הבעיה
המרכזית והסיבה המרכזית שכל הדבר הזה קורה זה
יצור יותר וצריכת יותר עכשיו
איך אנחנו גורמים לחברות האופנה ליצר פחות בגדים וחשוב מזה איך אנחנו גורמים לצרכני
האופנה לצרוך פחות בגדים ולצרוך בצורה יותר חכמה ולהעריך את החיים של הבגד זה לגמרי
(32:45):
שאלה של מדיניות אז יש הרבה יותר מניסיון אחד מסביב לעולם אנחנו רואים הרבה סוגים של רגולציות,
בעיקרון רגולציה בתחום ההופנה מחלקת
בדרך כלל לשני סוגים של רגולציה רגולציה
שמתייחסת לקנאה העסקה של עובדים לתעשיית ההופנה
שזה גם נושא גדול שלא נגן עמו בכלל ושוב אני
(33:06):
ממליצה תחזירו לפרק הקודם איתי אבל בגדול תעשייה מאוד מאוד מנצלה הסוג השני שהרגולציה
היא רגולציה סביבתית שבעצם באה ואומרת לחברות ההופנה חברים אתם לא יכולים להמשיך
לייצר ככה אתם לא יכולים להמשיך לזהם אתם לא יכולים להמשיך לייצר כל כך הרבה ואתם
לא יכולים להמשיך לנהל את המערכת בצורה הזו.
אנחנו באים ושמים על זה רגולציה.
(33:28):
איזה דוגמאות אנחנו רואים שוב על קצה המזלד כי זה נושא סבוק וארוך.
התחלה המרכזית של רגולציה היא ב-2017 ההנחיות של ה-OECD,
לגילוי נאות בתעשיית האופנה OECD, Due Diligence for Supply Chain and Default
(33:48):
Wear Environment Chain זה אתם מוציאים את זה בגוגל מה הם בעצם באים ואומרים?
הנה הנפיות איך לייצר בצורה אחראית כזו שהיא גם אחראית מבחינה סביבתית אבל בעיקר
אחראית בכל מה שקשור לתנאי העסקה,
בואו תאמצו את זה ההמפלות האלה הומצו על ידי 48 מדינות שחברות ב-OECD בין האתר
דם על ידי ישראל שזה 72% מיבואני המופנה בעולם איפה הבעיה?
(34:14):
בטח מרגישת אהבה על מגיע ביצועני קרוב, כן איפה הבעיה האמיתית?
שהדבר הזה הוא וולנטרי ולא מנדטורי כלומר, בדיוק אנחנו נבחר אם אנחנו מאמצים או
לא ואם באמצים וגם אם בחרנו לאמץ אנחנו נבחר אם אנחנו רוצים להקשיב להנחיות האלה.
(34:35):
קיצור, מה זה עוזר לנו? אם אין כנסות ואף אחד לא באמת חייבת...
מוחוק האקלים בישראל שהוצעת, יודעת.
בדיוק, איי ואיליק. מה זה עוזר לנו? מה זה עוזר לנו אם אף אחד לא חייב ואין שום
כנס? זה לא עוזר, בדיוק. אבל התקדמנו משם.
התקדמנו משם והברנו לעוד רגולציות ושוב, זה ממש לא כל הרגולציות ויש הרבה מאוד
צפכות מחקרית על את זה בין היתר שאני כתבתי אבל אני כן רוצה לדבר על הרגולציות
(34:59):
המעניינות, אלה שאני הכי אוהבת. 2019.
היום האום יוצא עם ברית האום לאופנה בהתקיימה.
מה זה ברית האום לאופנה בהתקיימה? ברית שתומכת בכל מי שמייצר אופנה בתקיימה מסביב לעולם.
יצבנים וצרכנים. למה אני כל כך אוהבת את הדוגמה הזאת?
כי כשאנחנו מדברים על רגולציה, אז אנחנו תמיד מדמיינים כנסות, מה שנקרא מקלות, נכון?
(35:22):
אם תעשו ככה, אנחנו נניש ככה. אבל הנה דוגמה למדיניות שהיא...
היא כשהיא תומכת שהיא גזרת,
עוד דוגמה יפה. עוד דוגמה אחת, ואז אני אדבר על שתי רגולציות שכרגע עומדות על הפרק והן נחים מעניינות.
קליפוניה. 2021 מגיע חוק SB 62.
(35:43):
חוק SB 62 הוא חוק שמתייחס להגנה לעובדים שעובדים בתעשיית לטקסטיר.
מה הוא קובע? אחד, אסור יותר לשלם לעובדים לפי פריט, חייבים לשלם להם לפי שעה. למה זה משנה?
אחת הפרקטיקות היותר נצלניות במפלאי טקסטיר זה לשלם לבוגדים לפי כמה בגודים הם הספיקו לייצר.
מה זה גורם? זה גורם לזה שעובדים עותים את עצמם, עובדים 16-17-18 שעות ביום,
(36:07):
לפעמים ממש יושבים עם חיתולים לעבוד כדי שהם לא יסכמו לקום לשירותים.
לא מספיקים לסיים, הם לוקחים את הבגדים איתם הביתה ובשבוע האחרון לפני המזכורת
כל הבית כולל הילדים הופך להיות מנפעל תקשיב ביתי שהוא לא מפוכח בעיינתי מאוד.
בא מדינת קליפוניה ואומרת אסור. לא רק שהם אומרים שחייבים לשלם לפי שעה,
(36:27):
הם גם אומרים שהאחריות החוקית על כל מה שנעשה במפעלים מוטלת לא רק על המפעל אלא
גם על המותג שהמפעל מייצר עבורו את הבגדים עכשיו זה אולי נשמע טריוויאלי כי זה
הדבר המוסרי אבל זה ממש לא טריוויאלי 97% ממורטוגיה האופנה מייצרים במיקור חוץ,
כלומר נותנים למפעל לייצר להם את הבגדים מה שמאפשר
להם לא לקחת אחריות חוקית ובא מדינת קליפוניה ואומרת זה לא מעניין אותנו מי מייצר
(36:51):
לכם את הבדדים אתם תיקו אחריות קורקית ושלוש SB 62 קובע שהיה והזכויות של עובד
כזה או אחר הופעו במפעל בחמש השנים האחרונות הם יכולים לטבוע גם את המפעל וגם את המותג חמש שנים אחורה.
כפיים באמת פקידה נהדרת עלוואי שתעבור בכל ארצות הברית יש סיכוי שזה יקרה?
(37:14):
כן יש ניסיון לעשות את זה ברמה הפדרלי תחת הפאביטקט זאת עוד לא עבר אני מעריכה שבמידה וכמילה תיבחר,
יש לזה יותר סיכוי לעבור טראמפ הוא לא בדיוק הולד גדול של העסקה הוגנת אבל בואו נראה,
אוקיי תקשיבי אנחנו הגענו לסוף אני רוצה להמשיך איתך עוד שעתיים אבל אנחנו צריכים
(37:38):
לעצור כי הפרק צריך להיגמר.
אחרייך כמו שאמרתי לך סונוביה יספרו את הפתרון שלהם כי אנחנו בעצם דיברנו פה בפרק
את נכון דיברת על כמה שהפסולת שנוצרת וגם בתהליך של ליצור בגדים אבל לא דיברנו
בכלל על כל המסביב של איך צובעים את הבגדים.
(37:58):
איך יוצרים את הבדים כמה ניתנות התהליך הזה מייצר כמה וויסט התהליך הזה מייצר לפני
או שעוד בכלל יש בגד חג משמעי אז זה יהיה קצת אחרי אז רציתי להגיע לך ממש תודה
שתי שאלות לפני שאת הולכת אחד, מה אתה הכי אוהבת לספר על עצמך,
(38:18):
שאני מתלבשת כדי להציל את העולם זה גם ממש הדרך שאני מציגה את עצמי אני תמיד כזה,
אני מיטל אני 1, 2, 3, 4, 5 אבל אני בעיקר ומתלבשת בגלל להציל את העולם אז צריך
לראות אותך במיטב המחצלות.
הרב שימושיות איך זה נקרא,
הברות קיימא שלי יפה, ואת רוצה לתת המלצה משהו קטן גם אם זה הנושא הזה או משהו
(38:45):
שעורר בחשרה לאחרונה כן אני.
קודם כל פתחנו מלא מלא נושאים וככה נגענו בהם אני תמיד תמיד שמחה לדבר על זה ולעזור
עם ידע, ואז אם יותר מי מוזמנים לפנות, מיטל פלק שטרוד אל ג'ימיל דוט קום. נוסיף בסוף הספרק?
(39:08):
המלצה זה קצת רוכניקי, אבל, פארו אור גריםס, זאת אומרת, תירבפו.
אני ממש לא חשבתי לאורך הדרך שאני אמצא את עצמי, שאני אמצא את עצמי דוקטור פלק
במזרחי מאוניברסיטת יאל, אבל הנה זה קרה, ואני אפילו מלמדת פה על אופנה בתקיימה.
(39:28):
ונכון, בשיחה הקודמת שלנו את לא היית אמורה לנסוע ליל, זה קרה אחרי אפילו, לא?
נכון. זו התארגן כזה ממש כזה פתאום קרה.
לא, לא פתאום, באמון עבודה גשם. לא, פתאום מבחינתי. זה לא פתאום מבחינתי.
נכון, נכון. אני זוכרת השיחה הקודמת שלנו ככה בלב הקורונה עם ילדים צרוקים ברפע,
(39:54):
זה אפילו לא היה ברמת החלום, מרוב שזה היה מפרך, והנה זה קרה. yes,
טוב, אני מודה לך ועל העבודה מצוינת שלך. אני מקווה שתמשיכי ושבסוף תחזרי לארץ אם זה יתאפשר.
אולי. ובוא נראה אם אנשים יעזינו לפרק כמעט 100 של אלטרנטיבה. יש מצב להיא הפרק 100?
(40:17):
בעצם כל מיני אנשים מחוסלים ברחבי העולם הערבי ואני לא יודע את מי זה מעניין.
כן, כן, לא היום הם טובים להיות ישראלית באייביליק.
וואי וואי. תודה גם על זה ממשלה נהדרת וכן, זה גם פרק שלם לפודקאסט אחר אבל את
שמרי על עצמך, ותודה רבה משהו מעניין היה לי כיף, תודה רבה.
(40:43):
אם כן חוויה מטלטלת להגשיב
לדוקטור פלג מזרחי עם העובדות הדי קשות האלה על תעשיית אופנה והלקול השעה הוריעה
שארצות הברית עם מה באמברגו על מדינות אפריקה כדי שהם ימשיכו לקבל את זבל הטקסטיל שלהם, שלנו כן,
(41:05):
לא פשוט אבל זה המצב וחשוב שנדע את
זה כדי לא לקנות בגדים סתם ככה כי אנחנו מרגישים חוסר כלשהו אפשר למלא את החוסר
הזה בטבע אפשר למלא אותו בתחביבים בספר טוב אפילו בסדרת נטפליקס לפעמים אפשר למלא
חוסר לא צריך את הבגד הזה ועכשיו רק כדי שנהרוז את כל הסדרה,
(41:27):
את כל המיני סדרה היפה הזאת והלא אופנתית על אופנה בת קיימה הבאתי סטארט-אפ ישראלי,
סטארט-אפ שנקרא סונוביה שהוא בעצם מנסה לפתור בעיית זיהום שבכלל לא נגענו בה במיני
סדרה הזאת וזה בעצם הזיהום ביצור הבגדים.
בעת יצור הבגדים וטקסטיל, קרוך המון זיהום, פליטות וכן הלאה.
(41:50):
למשל כאשר צובעים ג'ינס עושים זאת בצורה מאוד מזיימת כיום.
אז הסטארט-אפ הזה מנסה לפתור את הבעיה הזאת, ובתקווה שהוא יצליח לפתור בעיות כאלה ודומות להן בעתיד.
אז בואו נשמע 10 דקות על סונוביה ומה הם עושים. שלום דניאל.
שלום דוקטור יונית גרינפלד, ספרי לי משפט 2 עלייך.
אז אני הצ'יפ סיינטיסט של חברת סונוביה. מעולה, אז אני שנייה רק רוצה לשים את ההסתכלות הרחבה יותר.
(42:16):
יש עולם שלם וענק שבעצם עוד לפני שלבשנו אותו שכבר יוצר המון פסולת,
פליטות וכן הלאה וזה בעצם האלמנטים של צביעת הבגד, הכנת הבגד,
צירת הבד וכן הלאה. אז תוכלי לספר קצת על הנושא הזה?
לסונוביה יש כימיה מאוד מיוחדת מבוססת על חלקיקים,
(42:38):
חלקיקי אין אינדיגו בגודל מאוד
ספציפי ומאוד מוגדר על ידינו בשילוב עם טכנולוגית סוניקציה זה לא משהו חדש בעולם
אז זהו אני אסביר זה בעצם שימוש בגלי קול אנחנו בעצם משתמשים בגלי קול להחדיר את
אותם חלקיקים מיוחדים שהכנו שהחלקיקים האלה הוא מאוגני בפטנט.
(43:02):
השילוב של השניים יוצר בעצם פורמולציה מוצלחת, בעצם נותן פתרון מוצלח,
כי אנחנו מצליחים להטמיע את אותם חלקיקים עמוק לתוך הבד.
מה שנותן עמידות גם גדולה יותר לאינדיגו ובעצם גוזר מכאן שה בעצם הבד יהיה יותר
עמיד בכביסות וגם כמובן התכונה הזאת תשמר לאורך זמן,
(43:25):
זאת אומרת הצבע שאנחנו מעוניינים, העומק צבע,
ההעידות שזה הפיזור של החלקיקים על גבי הבד כולם בעצם יהיו עמידים לאורך זמן ובגדול
אנחנו בעצם מביאים בפתרון מאוד קצר ומאוד קטן נקרא לזה.
פורמולה מנצחת שתפטור את רוב הבעיות בנושא הזה של זיהום סביבתי בתחום הדנים, ואיך אנחנו עושים את זה.
(43:52):
אז בתעשייה הקלאסית כיום משתמשים בשלל אמבטים ליצור של בד דנים.
אני ראיתי סרטון שאתם שלחתם לי, סליחה שאני אוצר אותך, אני ראיתי סרטון שאתם שלחתם
לי, אני מאמינות לכולם לראות את זה.
בעצם האמבט עובר בתוך כמה אמבטים של הצבע הזה אינדיגו, או שהוא סוג של כחול של הג'ינס שכולנו אוהבים,
(44:14):
והוא עובר במלא אמבטים כאלה ועד שהוא יוצא בצד השני כבר צבוע והוא הולך להתייבש אני משאר או משהו כזה.
אז אתם מבטלים את האמבטים האלה? מה קורה?
אנחנו בדיוק, אז אנחנו פוסכים על מירב רוב האמבטים.
אני קצת אעשה בקצרה, אספר לך על השיטה הם מתחילים בתעשייה הקלאסית בעצם לנקות החוטים
(44:36):
בתהליך שנקרא סקאורינג אנחנו מייתרים את התהליך הזה, אין לנו צורך ענקות,
לכן אנחנו כבר קופסים קדימה לצביעה.
בעצם הם צובעים בשביל להגיע לעומק צבע שהם מעוניינים ולריכוז של אינדי גול על גבי
החוטים, אז הם צריכים משלל המבטים, מבטי צביעה שכל אחד מהם צורך 1500 ליטר.
(44:58):
סונוביה הייחוד שלה שאנחנו במבט אחד ויחיד מסוגלים להגיע לאותה רמת צבע ועומק,
כשם שהתעשייה הקלאסית משיגה.
אנחנו באמת מאתרים את הכמויות המטורפות של המים, ואנחנו בעצם משתמשים במבט אחד.
שנבחו בין אלף ל-1500 ליטר מים בסך הכול וגם בנוסף החשוב להדגיש,
(45:22):
שאיננו משתמשים בשום חומרים מזיקים, בתעשייה הקלאסית על מנת להמיס את החלקיקי האינדיגו,
הם נאלצים להשתמש בתהליך שנקרא חמצון חיזור.
שבעצם חלקיקי האינדיגו עוברים חיזור, למבנה, נקרא לזה מבנה מומאס של האינדיגו, על מנת להתחיל את התהליך.
(45:43):
כלומר, הם בעצם בשביל להתחיל את התהליך, הם צריכים לבצע כימיה מאוד מסוכנת,
ואז בעצם התהליך מתרחש. עכשיו מולקלה הופכת להיות מקחול המוכר והאהוב, למשהו ירק רק צבע.
ובעצם האחותים עוברים באמבט הזה, נטבלים,
בשביל ליצור את העומק צבע שמחפשים, אז בעצם התהליך הזה נעשה כמה וכמה פעמים,
(46:05):
בין 6 ל-12 אמבטים, ואז בעצם ככה יוצרים layers שחוות על גבי האחותים,
עד שהם משיגים בעצם את הצבע האהוב ואת העומק שמחפשים.
עכשיו סונוביה לעומת זאת, השתמשת בגלי קול, בשביל להטמיע את חקיקי האינדיגו הרבה
יותר מהר, וכמובן אני יכולה לשלוט או לשים איזה ריכוז אינדיגו שאני רוצה,
(46:29):
ובאמת בפעם אחת לצבוע בצורה אחידה והומוגנית בעומק צבע שאני מעוניינת.
בעצם ליתר את כל ההמבטים שסיפרתיך עליהם. אני מנסה להבין בצורה טיפה יותר למעלה אז.
כמה בעצם, כמה מים אתם מצליחים לחסוך בתהליך פיר התעשייה המסורתית?
כמה כסף אתם מצליחים לחסוך להם תני לי קצת פרטים כאלה אז אני בעצם יכולה לחסוף
(46:53):
85% מהמים שהתעשייה הזאת צורכת עצם זה שאני משתמשת במבט אחד אני יכולה לחסוך 60%
מגזי הפלטה שקרן נפלטים בשיטה המסורתית.
בגלל שהפתרון של זה פתרון של פלאג ופלי אני גם חוסכת 92% מהשטח של המפעל ובכלל,
(47:15):
בנוסף עוד כמה כזה יתרונות קטנים כגדולים, אני בשביל בעצם להתחיל את התהליך,
אני צריכה חצי שעה לעומת ארבע שעות, גם פחות כוח אדם,
כלומר זה נגזר מזה הרבה הרבה דברים, שהם בסך הכל מובילים אותנו לכך שהשיטה שלנו יעילה,
והרבה יותר ידידותית לסביבה ופחות מזיקה.
(47:36):
והכי חשוב לומר שבגלל שנשתמשת בהמבט אחד, אז אין לי את כל הצורך בוויסט מניג'מנט,
שעולה גם המון המון כסף לתעשייה הקלאסית, שזה בעצם דרך להיפטר מהסוד הקאוסי ומהחומרים המחזרים המסוכנים.
בעצם אני מיתרת את זה, אז בסך הכל כשמסתכלים על זה אני חושכת המון המון כסף.
אני לא ארד לפרטים של בדיוק כמה, אבל אין ספק שאנחנו יותר זולים,
(48:04):
ובעצם אנחנו מפיקים את אותו הערך בסופו של דבר.
מעולה, אז אנחנו הגענו לסוף, אבל לפני שנסיים, אני הייתי רוצה לשמוע מה התוכניות
שלכם לעתיד איזה שלב אתם עכשיו זה אולי גם שאלה לשאי ולשאול אם הם רוצים לענות
או שאם זה אטיונית בהיבט הקצת יותר גדול של לאן החברה הולכת ומה אתם מחפשים עכשיו,
(48:25):
קודם כל אנחנו,
בשלב בין מילאנו במילאנו אגר פירט האופנה כן אנחנו פעולים לתקנים עושים מבינים
בעולם עמור זוועת אגרוטלין של קירן,
שמעסיקים את בלט סיאל וארבוצ'י, ואלות האם אחרים.
(48:46):
אנחנו כבר בניסוי שני, עם תוצאות מאוד מאוד מבטיחות,
היונית הדגישה את זה, אבל אני ארזור על זה עוד פעם.
זה לא רק שאתה חוזך בסוף בנושא של זין סביבתי,
ובנושא של מים, ובנושא של תיאור השפחים, אתה מדלג על שלומים שלמים בתהליך,
שלב שנקרא סקאורינג' כל הניקוי של הסיליבם עצמם, ואחר כך אנחנו עוסקים בהזרגה אוטרסונית,
(49:10):
אז כל השלבים האלה מתייתרים.
ובעצם מגיעים לחיסכון מאוד מאוד משמעותי בתחום הזה ששף, כן?
בגדול, אני כבר לא מדבר על נושא של החוץ סביבה, אלא גם כסף, מה שמעלה את התחרותיות של אירופה מול המזרח.
היום אולי אתם לא יודעים, אבל רוב היצור של הדנים נמצא במזרח, בבנגל הגדש,
(49:33):
פקיסטן, סין, ויתנה, כי כפתור העבודה היא יותר זון, כל הנושא של הזיהו הוא פחות חשוב.
בצעוד הטכנולוגיה שלנו בעצם אפשר להחזיק את התעשייה הזאת מאירופה, משתי סיבות.
אחד, אנחנו עומדים בכל תקנות הכי מפמירות של החוט הסביבה, אנחנו לומדים בכל התקנים
הכי מחמירים בעניין הזה החימיה שלנו היא איננה טוקסיק היא איננה רעילה,
(49:56):
היא חימיה נגיעה והכי פשוט אנחנו כל שפת זאת אומרת,
אני אומר, מי קומפנטישר מאוד מאוד משמעותי גם מול המזרח.
זאת אומרת אם אתה משווה לצור באירופה צריך להגיע לחיסכון של 40% אם זה בול המזרח
אז 20-25% בכל אופן יש כאן משהו מאוד מאוד משמעותי והכוונה שלנו זה בעצם נעצר בכל
(50:18):
אירופה ואחר מכן במזרח ברזיל,
דורום אמריקה אוקיי, מתי מסתיים הפיילוט הזה ומתי go to market.
הפיילוט הזה הוא אמור להסתיים לקראת ספטמבר תומר בואו נניח בחצי שלישת השנה,
אנחנו לא היום גם הפיילוט הזה זה סוג של מחירה לכל דבר ואנחנו נעלה עליה את הקצב
(50:41):
של המחירות לקראת שנת 2025 של תוכניות רפות וממובנות.
הטכנולוגיה הזאת היא בעצם, אף שאנחנו התארנו אותה בתחילה לאינדיגו,
אבל היא עשורה על העין לכל שוק הטקסטיל, פשוט שינוי תפיסתי.
זה בערך כמו המעבר מאוטור שעובד על בסיס של דלקים פוסיליים, אוטוחשמלי.
(51:06):
טכנולוגיה שנועה לגמרי, המכון עושה את אותו הדבר. עם קצת אלקטרוניקה, קצת כל כאלה.
סוף התוצאה, היתה תוצאה, טכנולוגיה שונה לחלוטין לגמרי משהו חדש מעולה טוב,
שאול, שי, יונית תודה רבה על הזמן שלכם.
הנה הגיע לסיומו הפרק השני במיני סדרה על אופנה בת קיימה זה היה מיני סדרה מרתקת
(51:33):
אני רוצה שאתם תספרו לי מה אתם חושבים על הקונצפט החדש כאן באלטרנוטיבה על מיני
סדרות שאנחנו לוקחים נוסעים וחופרים בהם קצת יותר לעומק,
תכתבו לי, תגידו לי אתם יכולים לפנות אליי בפייסבוק, באינסטגרם,
בלינקדין יש לינקים של הכל.
(51:53):
באינפו של הפרק אתם מוזמנים לפנות אליי יש גם קבוצה של אלטרנטיבה,
קבוצת וואטסאפ אם מישהו רוצה להצטרף, שלחו לי הודעה נצרף אתכם,
קבוצה ממש כיפית שמדברים בעל קיימות אבל גם סתם ככה על החיים,
אז מי שרוצה מוזמן אני למדתי הרבה,
למדתי למשל שתעשיית אופנה מייצרת 100 מיליארד פריטי לבוש בשנה וזאת התעשייה אולי
(52:17):
הכי מזהמת בעולם להוציא שתי תעשיות אחרות בטח האנרגיה והתחבורה או אתם יכולים לשאיר
לבד מדובר על 274 מיליון פרטי לבוש,
שמיוצרים ביום אנשים, אנחנו לא צריכים את זה.
זה מוגזם זה מוגזם אפילו בשביל המין
(52:39):
האנושי שאנחנו באמת עברנו כל גבול אפילו בשבילנו זה מוגזם אז בואו אני יודע,
שהסביבה חשובה לכם, אני יודע שהחיים שלכם פה חשובים לכם ושאתם רוצים לנשום סך הכל
אוויר נקי ולהיות קצת יותר מאושרים בסביבה שלכם ובאיפה שאתם נמצאים ובחוויה האנושית שלכם,
(53:00):
אז אני חושב שהקריאה שאני מוציא מהפרק הזה זה פעם הבאה כשידנו קלה על המקלדת ואנחנו
רוצים לרכוש את הפריט הבא אנחנו נגיד לא,
אולי יש לי מספיק, רק להיום יש לי מספיק ניקח את זה כל יום ביומו.
אז זהו נגמר הפרק.
(53:22):
Music.
Music.
(00:26):
שלום כאן דניאל ברון הפרודקסטר המקיים
ביותר בעולם אתם איתי הגעתם לפרק
השני במיני סדרה בנושא הכי לא אופנתי שיש אופנה בת קיימה נתחיל בדיסקליימר קטן
שיק על הקול המצונן שלי אני בקופנגן ואיזה וירוס זדוני לא מרפה ממני כבר חודש אז
(00:47):
תאכלו לי לבריאות ובואו נמשיך הפרק הערך שתי אורחות מעניינות בהגזמה,
האחת יקירה את הפודקאסט והיום כבר דוקטור מיטל פלג מזרחי ועורכת השנייה היא דוקטור
יונית קרינפלד הצ'יפ סיינטיסט של חברת סונוביה את מיטל אני מקליטה ישר מאוניברסיטת יעל.
שם היא עורכת מחקר מיטל חזרה לפוד אחרי
(01:08):
שלא הייתה כאן מאז הפרק הרביעי של הפודקאסט לפני
שלוש שנים בערך מיטל אמרה שבזמנו התקנו
אותה שזה היה הפרק הכי מועזן אי פעם באלטרנטיבה והיו
לו 272 האזנות אז אני
יוצא לכם ולכן בקריאה שנגיע הפרק הזה לפחות לאלף האזנות כי הוא חשוב מעניין הוא
(01:29):
מגיע לדוקטור פלג מזרחי שכך יהיה אז אני מבקש מכל מי שנהנה להאזין או ממצא בפרק
מידע חשוב לשתף אותו ברשתות החברתיות להעביר בוואטסאפ לקבוצות משפחה,
חברים קבוצות מקיימות כאלה ואחרות ולפזר את זה לחברות והחברים המבטיחים והמקיימים
שלכם אם יש נושא חשוב שלא נמצא מספיק על סדר היום הישראלי ולומר את האמת העולמית
(01:54):
במיוחד בזמן שיש מלחמה שנמשכת כמעט שנה,
זה נושא אופנה מהירה אל מול אופנה בת קיימה. אז קדימה לשתף, תודה.
סמיילי סמוק וזוג כפיים צמודות אחת לשנייה.
אגב, אימוג'י של כפות ידיים צמודות ראיתי סרטון שתוהם שהם בכלל כיף שארוריה. מה אתם חושבים?
זה כיף או ידיים שמעודות ועושות נמסתי?
(02:16):
אז מה עלינו בפרק? ביקשתי ממיטל להעמיק בנושא האופנה המהירה כדי שנבין וואטאפאק
וכמה זה חמור מפה לשם התעשייה הזאת היא אחת מהתעשיות המזהמות ביותר בעולם,
האם כולנו מעקלים את זה בכלל?
עוד קצת תובדות, אופנה מהירה, תשמעו גם בפרק, לשנות אופנה מהירה מוציאות לחנויות 50 קולקציות בשנה, 50!
(02:37):
מה זה אופנה אולטרה מהירה? זה אתרים כמו שין ועוד אתרים סינים כאלה ואחרים,
וזה כמו אופנה מהירה רק מהיר יותר, זול יותר, מנצל יותר וקבלו את זה,
האתרים האלה מעלים כל יום לאתר שלהם בין 3,000 למספר שאני לא אגיד אותו כדי שתמשיכו
להיות סקרנים ותאזינו לפרק של בגדים מדי יום לאתר מעל 3,000 בגדים ביום לאתר.
(03:04):
ואז המשכנו לדבר עם איטל על ההשפעה הכלכלית והסביבתית של יבוא בגדי יד שנייה על
גנה, שזה בעצם אחד מהמחקרים שהיא עורכת בייל.
גנה מקבלת 15 מיליון פרטי לבוש בשבוע, ומדינה של 30 מיליון אנשים.
המדינה הזאת נגברת תחת בגדים. אתם מוזמנים לשים ביוטיוב קטמנטו מרקט, ולראות מה קורה שם.
(03:26):
זה קשוח. אני רוצה לשים דגש למשהו קטן שאלה בשיחה.
ב-2016 קבוצה של 7 מדינות באפריקה ניסו להוציא מחוץ לחוק יבוא של בגדים משומשים
בגלל הסיבות שתשמעו בפרק.
לבסוף ארצות הברית אימה בחרם כלכלי אם המדינות האלה לא יקבלו את הזבל והבגדים הללו מחברות התרומה שלהן.
(03:48):
אז להוציא את רואנדה כל המדינות התקפלו והם חזרו להיות הפח זבל של העולם,
פח זבל הטקסטיל וזאת נקודה למחשבה כשאנחנו הולכים ללחוץ Enter על הבגד דבע משין.
בהמשך דיברנו על רגולציה ומדיניות שונה במדינות שונות להתמודדות עם אופנה מהירה,
(04:08):
שזה גם המחקר שמאיתה לאורכת בייל
לאחר מכן הזמנתי את הסטארט-אפ
סונוביה סטארט-אפ ישראלי שמציג את
הפתרון לצביעת בד הדנם
ג'ינס ופותר את רוב בעיות הזיהום שנוצרת
נוצרות בצביעה המסורתית ובעצם כשאנחנו
(04:28):
נוגעים בעניין הצביעה אנחנו נוגעים בעוד גורם שלם
שפחות נגענו בו בפרקים של הזיהום שנוצר
מיצירת הבגדים עצמם וזה עולם ענק אנחנו בפרקים בעיקר נגענו מה קורה אחרי שאנחנו
קונים את הבגד אבל יש עוד עולם שלם שקורה לפני שאנחנו קונים את הבגד וחשוב גם לשים
עליו לב אז אני חושב שהבנתם שהפרק הזה הוא אופנתי ממש והגיע הזמן להתחיל.
(04:53):
Music.
היי מיטל פלג מזרחי את לדעתי לא היית בפודקאסט הזה כמעט 100 פרקים שוף סוף חזק
זה נכון אני יודע אין הפרק הכי מועזן זה כל מה שהכפת לי שאתה חבר אותי מה לא? מי יקף אותי?
מי יקף אותך? תהיה עצובה לשמוע,
(05:14):
יונתן דוביה אגדי, פרופסור יונתן דוביה המכחיש הגדול אני לא מאמינה שראיינתם אותו הוא מבוא,
ברור שאני עצומה לשמוע והוא הפודקאסט הכי מואזן אי פעם בתלתות אלטרנוטיבה הלאה
איסטור, אפשר ללכת מכות עם האיש הזה?
האמת שאני כבר מתכנן לעשות איתו עוד פרק ולהביא איתי,
(05:36):
קופות צדדים דגיאל דיד רוצה לבוא איתי היא רוצה לבוא איתי שנילחם בו יחד אולי עוד
יקרה ומעניין מה יקרה אחרי הקיץ אם הוא עדיין ימשיך בשלו אני נותן להממין שכן ואני
מאוד מקווה שלא שהתנועה הסביבתית לא תעשה לילון את הנדובי את מה שהתקשורת בארץ עשתה לעידם הרבה מגביר,
זאת אומרת מי ואנחנו צוללים בפוליטיקה אבל אני בעיה לדבר פוליטיקה מדמות קיקיונית
(06:03):
ושולית בקצה של הפוליטיקה הישראלית בזכות הרבה מאוד אולפני חדשות הוא הפך לדמות לגיטימית שמקשיבים לה,
וככה סיימנו עם שר.
שכולם יודעים אין לי מספיק מילימורות לתאר אותו בקיצור.
אז אני מאוד מקווה שאנחנו לא ננרמל את יונתן דובי בשביל אנחנו לא,
(06:24):
אבל אני חושב שבפעם ב-100 פרקים אפשר גם לארח בן אדם אחד אני לא אומר לעשות ראש בראש תמיד להציג אותו,
אבל אחד ל-100 הפרקים זה נראה לי בסדר גישה של,
פרופסור אחרי הכל, אבל כן אני יכולה להבין, האנלוגיה של בן גווי מטרידה אותי קצת
(06:44):
מה שאמרת עכשיו אז אני שמחה שאמרתי את זה סמכתי להטריד אבל אנחנו נמשיך הלאה אתה
פרק השני אני מערך אותך בפרק השני במיני סדרה של אופנה בת קיימה ו,
תספרי למה הזינות ולמה אנחנו מדברים, איפה אנחנו תופסים אותך,
(07:04):
מה את עושה בימים אלה אחרי שאת הסברת לנו על אופנה בת קיימא עוד בפרק השלישי או
הרביעי של אלטרנטיבה נכון, טוב
אז בשמחה רבה הרבה דברים השתנו מאז קודם כל סיימת לי את הדוקטורט שזה משמח,
בדיוק זה השערה של הקפיים אני,
יש
אנחנו מדברים מקונטיקט אני כרגע בפוסט-דוקטורט באוניברסיטת יאל במחלקה לכלכלה של
(07:32):
אוניברסיטת יאל חוקרת ממשיכה לחקור אופנה בת קיימא
כרגע עוסקת בשני מחקרים עיקריים, אחד מדבר על, עוסק ברגולציה הסביבתית וכלכלית על תעשיית האופנה,
והשני על ההשפעה הכלכלית והסביבתית של תרומות בגדים אל גאנה. ספוילר? לא טוב.
(07:53):
זה לא מפתיע, את כבר אמרת לנו האמת בפרק הישן שהתרומות האלה זה די בלוף אחד ענק,
אבל בואי אנחנו נגיע לזה גם מחקרית אני מבין.
אוקיי, ואיך זה עובד? איך חוקרים באקדמיה אופנה בתקיימה? מה הקטע?
אז אני יכולה להגיד שזה נשאר לא קל.
(08:15):
עכשיו אני לא זוכרת לגמרי, מאמרתי בכל זאת, עברו מסכמה שנים, אבל לחקור אופנה בתקיימה
זה אף פעם לא הייתה משימה פשוטה.
זה לא אחד הנושאים האהובים על האקדמיה. זאת אומרת כשהודדיתי בישראל אז הייתי הדוקטורנטית
הראשונה והיחידה שחקרה את הנושא,
(08:37):
והפסקתי להיות הדוקטורנטית היחידה כי סיימתי בדוקטורנט לא כי נוספו אליי עוד.
וואו. כן, בדיוק? יופי, למה? למה זה ככה?
שניה, ציימי פה בילד כמה יש מאזן שלך?
אני הפוסט דוקטורנטית היחידה שחוקרת את זה,
בשאיפה לשנות את זה, זאת אומרת יש מסטרנטיות, מסטרנטים זה אנשים בתואר שני,
(08:59):
יש מסטרנטיות שפוקרות את זה, אבל אין, אפילו ברמת הדוקטורט, אין מי שחוקר את זה,
וזה לא כי יהיה לי לאוניברסיטה טובה, ברוך שלא יהיה לי אוניברסיטה מעולה, הייביליג,
כי זה נושא שלא נחקר מספיק.
עכשיו יש הרבה סיבות ללמה זה לא נחקר מספיק, אבל בעיניי הסיבה העיקרית,
וזה משהו ששלט מהזינים שלנו לא יעבור לשמוע, אבל בעיניי הסיבה המרכזית, זה קודם כל התאה המגדרית.
(09:25):
זאת אומרת, אופנה זה תחום שמשויך לאנשים, כשאנחנו מדברים על אופנה אז מיד חושבים
שזה משהו של נשים, זה גם תמיד אחת מהשאלות הראשונות שעולות שאני מספרת מה אני עושה,
זה לא רק בעיה של נשים, לא, אבל זה לא נלקח מספיק ברצינות.
ובשביל חוקרים, לא להילקח ברצינות, פחות או יותר האיום הכי גדול.
אז אני חושבת שהרבה מאוד מזה יושב על זה. אולי זה קשור גם למימון של כל מיני חברות
(09:49):
מסוימות, את האוניברסיטאות האלה?
אבל זו לא סיבה מספיק טובה, כי גם אקלים נגיד, לצורך העניין אקלים גם ממומן על
ידי תאגידי נפט ענקים, ועדיין חוקרים אנרגיות מתחדשות.
בדיוק, זאת אומרת אנרגיות מתחדשות כן, החקרות, sustainable transportation,
תחבורה בתקיימה, כן, לא מחקר מספיק אופנה בתקיימה, ואני לא חושבת שזה כי חברות
(10:13):
הנפט ממנות את האוניברסיטאות, זאת אומרת זה קישור שלי הוא מאוד ברור.
לא, היא כוונתי לחברות אופנה גדולות להרמס או אני יודע מי.
אני בספק תגיד לך מה הן בכלל תורמות לאוניברסיטאות.
בוא נגיד כזה דבר, אני לא האיום עליהם.
הלוואי שהייתי אבל אני לא כזאת גדולה. אני חושבת שזה הרבה מזה כי האקדמיה היא עדיין
(10:38):
מקום שמרני אני בסוף של יום, מקום שמרני, שנשלט ברובו על ידי גברים.
אני מרשה לעצמי להגיד את זה בעברית, אבל אחד המשפטים הראשונים שהמנחה שלי כאן במחלקה
לפלכלה אמר לי זה אל תגיל למחלקה עם סמלה ורודה שלא לחשבו שאת מתוקדמת.
עכשיו בוא נפרק את זה רגע, מה זה סמלה? בגלל הכי נשישי יש, מה זה ורוד הצבע הכי נשישי יש? למה?
(11:04):
למה זה מסמן אותי בתור חוקרת פחות רצינית?
ועוד בדיוק דיברנו על ענייני המגדר לפני זה, זה אז איך זה משתלב עם כל הענייני מגדר?
בדיוק, בדיוק. זה לא משתלב. אוקיי, מוזר.
אבל אני בחורה נחושה. זאת אומרת הכל בסדר.
יותר מזה, אני מאוד גאה לספר שעקמנו כאן ביל קבוצה שנקרא move in the needle, להשיז את המחט.
(11:30):
זו קבוצה שמקדמת מחקר על אופנה בתקיימה בטורפיאל. כשהחל משנה הבאה,
אני גם אכשלה ללמד על זה באוניברסיטה.
זה אובנים מרוכע. מה, זה בפקולטה לכלכלה? כאילו? לא, בית ספר לסביבה. בסדר, אני רואיתי.
במרכז לעסקים בסביבה שלי, על Center for Business and Environment.
(11:51):
מעניין. כן. ומה את הולכת ללמד אותם שם?
למה אנחנו בכלל צריכים אופנה בתקיימה? מה השלכות הסביבתיות והחברתיות של התעשייה הזאת?
איך עושים אופנה בתקיימה בהיבטים של טכנולוגיה, בהיבטים של פרגולציה,
בהיבטים של התנהגות צרכנים?
על הבעיות בתעשיית האופנה, ועל איך כן עושים את זה נכון.
(12:13):
וואו, זה מרתק, הייתי לוקחת הקורס.
את עושה שם גם, התחלה שהסברת לנו בפודקאסט הראשון, גם מה זה אופנה מהירה?
שבכלל לא ידענו מה זה אופנה מהירה. בואי נצא משנייה על מה זה אופנה מהירה,
כי אני לא חושב שאמרנו על אופנה מהירה בפרק עם ארבת, אז בואי ניתן את זה דקה, ואז נלך למחקרים של אחרי.
(12:33):
כן, אז ממש ככה על קוצר מזלג, תעשיית האופנה הפכה להיות אחת מהבעיות הסביבתיות
הגדולות ביותר בעולם יש לא מעט חוקרים שנספגים אותה בתור התעשייה השנייה הכי מזהמת
על פני גדול הארץ זאת אומרת,
תעשייה מאוד מאוד מאוד מזהמת ואני יכולה לתת שורה של סטטיסטיקות אבל אני אעחסוך
לכם את זה אתם צריכו לסמוך עליי פה או להקשיב לפרק הקודם.
(12:57):
בדיו, אני בעד עכשיו, הסיבה המרכזית שזה תפכה להיות תעשייה כל כך מזהמת זה המודל
יצור של אופנה מהירה מה זה מודל יצור של אופנה מהירה?
שלוקחים דגמים מאופנת קוטור,
ומתרגמים אותם מאוד מאוד מהר לאופנת המונים בצורה מסיבית, בכמויות מאוד גדולות,
(13:18):
ככה שהטרנדים מתפלסים, וגלובלית כמובן, ככה שהטרנדים מתפלסים מאוד מאוד מאוד מהר.
בדיון אנחנו מדברים על כל מיני רשתות כמו H&M, Zara, Primer, Kmango וכולי.
כמה מהר זה מהר, למה אנחנו קוראים לזה אופנה מהירה? כל הרשתות האלה שהזכרתי עכשיו,
מוציאות מעל 50 קולקציות בשנה לחנויות.
50 קולקציות, עכשיו זה מספר מטורף כי אנחנו יודעים שיש לנו 4 אונות בשנה. כן, איפה זה?
(13:44):
בדיוק. גם 4 זה הופך להיות ל-2 עם הזמן אבל בסדר.
בדיוק, עכשיו אופנה מהירה זה כבר חדשות ישנות, בשלב הזה אנחנו מדברים על אופנה
אולטרה מהירה. מה זו אופנה אולטרה מהירה?
כל מיני אתרי אינטרנט כמו שיעין ותמוע, אתרי אינטרנט סיניים ברובם המוקלט,
שזה בדיוק זה בדיוק כמו אופנה מהירה, רק מהיר יותר,
(14:06):
מזהם יותר מנצל יותר וזול יותר קמה מהר אופנה אולטרה מהירה כל האתרים האלה שדיברת
אליהם כמו שיעין לצורך העניין מעלים לאתרים שלהם בין 3,000 ל-11,000 תגמים חדשים כל יום כל יום וואו.
פתאום 50 נשמע קצת נכון? זה נשמע ממש קצת פתאום,
(14:28):
טוב, זה חמור
אבל בוא נשמע על המחקר שלך אפשר להתחיל כי אם נמשיך בסגוי לשלושת אלפים פריטים
ביום הזה עד 11 אלף בוא נבין מה קורה עם הפריטים האלה אחרי זה שאנחנו רוצים לתרום
אותם ואנחנו אומרים אוקיי בטעות קניתי את הבגד הזה משין והוא קטן עליי, בכלל לא לבשתי אותו.
(14:54):
וואי זה קרה לי בפעם היחידה שהזמנתי בגדים אלי אקספרס, שלושה סוודרים אף אחד לא
הגיע במידה מברור שלא את כולם זרקתי הלאה,
עצוב אז מה קורה עם הבגדים אנחנו נכון זה מחקר אחד שלך מה קורה עם הפעומות של הבגדים לגנה נכון?
אני רוצה רגע להוסיף עוד משפט לגבי הסיפור הזה של אופנה מהירה כי זה גם מתקשר למה
(15:20):
קורה עם הבגדים האלה אחד המאפיינים המרכזיים של אופנה מהירה והאופנה אולטרה מהירה
זה הענויות הנמוכות מאוד זאת אומרת מחירים מאוד נמוכים גם ליצרנים,
זה עולה להם מעט מאוד לייצר את זה, כי הם מנצלים לכל אורך שרשרת הייצור וכי הם
לא משוונים את המחיר האמיתי של הפגיעה שלהם בסביבה, זאת אומרת זה מחיר מאוד זול
גם ליצרנים אבל גם לנו כצרכנים למה אנחנו קונים כל כך הרבה בגדים?
(15:43):
כי זה מאוד מאוד זול אז בסדר, לא משנה שזה לא לגמרי במידה או שאני לא בתופע עם
זה במידה שלי גם ככה זה עולה 30 שקלים אז יאל, נקנה וכבר נקנה בכל הצבעים. אם כבר אני עושה משלוח.
הבעיה העיקרית עם זה, זה שזה מוביל לכמויות אדירות של פסולת טקסטיל שנוצרות בעולם.
משנות ה-60 ועד היום, כמות הפסולת טקסטיים בעולם עלתה ב-800 אחוז.
(16:06):
800 אחוז! עכשיו, פסולת טקסטיל, זה מוסף שהוא קצת מבלבל, כי כשאנחנו אומרים,
כשאני אומרתי סולת, אתם כנראה חושבים עכשיו על זבל. וזה הגיוני.
כי המילה הנרדפת לפסולת היא זבל.
אבל זה ממש לא זבל רחוק מזה כשאנחנו מדברים על פסולת טקסטיל אנחנו מדברים על בגדים שאנשים קנו לבשו פעם אחת,
(16:26):
פעמיים שלוש, מקסימום שבע והמקרא האופטימי והחליטו להיפטר מהם פשוט כי הם יצאו
מההופנה עכשיו מה זה להיפטר?
להיפטר זה לשים בפחים של המחזורית או לתרום לויצו נכון?
פה בארצות הברית זה לתרום ל-Goodwill Salvation Army וכולי מה העניין?
(16:47):
לאן מגיעים כל הבגדים האלה? אה.
שאלת מיליון דולר. במקרה את חוקרת על זה, ממש במקרה.
בדיוק, במקרה החינוך. אבל למהיר אריאל יש על זה שיר, זה נקרא תקציר שירי החורף
הבא ויש לו שם משפט, זהו שיר המתאר את האוטיות המידית של איניות כפייתית איזה גאון? וואו!
אני לא הכרתי את זה טוב, אני הולכת לחפש את זה שיר נחבא לכלים נכנסתי לחופה עם מהיר אריאל אה באמת?
(17:15):
עשית בסכל לגבי החופה או לגבי מיר?
שניים חמסה, חמסה גם וגם נכון אז אם לחזור לגנה,
עכשיו הרבה אנשים לא יודעים את זה כי כשאנחנו מדברים על תרומות בדדים זה נשמע לנו
משהו מאוד חיובי זאת אומרת הנה תרמו אנחנו עשינו מעשה טוב לעולם אבל האמת היא שחנויות
(17:37):
בדדים יעד שנייה שמקבלות אליהם בדדים לתרומה כמו גודוויל או כמו הבידודית של ויצו מקבלות בכל יום נכון,
מקבלות בכל יום טונות על גבי טונות של בגדים הרבה יותר ממה שהן מצליחות למכור עכשיו
חשוב להבין התרומה שלהם היא לא הבגדים שאנחנו נותנים להם אלא הם מוכרים את הבגדים וחנויות היד שנייה שלהם.
(17:59):
והכספים שאנחנו כצרכנים נשלמים הם הכספים שהולכים לתרומה זאת אומרת,
ככל שהם מצליפים למכור יותר כך יש להם יותר כספים לפעילות החשובה שלהם וככל שהם
מצליפים למכור פחות כך יש להם פחות כסף ויותר פסולת טקסטין.
שוב, בגדים במצב יוצאיון שאף אחד לא רוצה כמה הם מצליחים למכור?
בין 30 ל-10 אחוזים זה מעט מאוד, זה פחות מחפש זה אומר שבין 70 ל-90 אחוז מהבדדים
(18:26):
שאנחנו מעבירים אליהם צריכים למצוא בית חדש. מה זה הבית החדש?
הבית החדש הזה בעצם כל החנויות האלה וזה לא משהו שאני אומרת כנגדן זה פשוט איך
שהשיטה עובדת כל החנויות האלה מוכרות את הבגדים שהם לא יצליחו למכור,
לאיזשהו ספק משנה.
(18:47):
יש כל מיני מטבחים בדרך, בישראל זה חברת רוזניר, אבל בארצות הברית יש הרבה יותר מן חברה אחת.
כשחברות האלה לוקחות עליהן את כל הפסולט טקסטי, מה מעינות את זה?
מה לזבל, זאת אומרת להשמדה? ומה אפשר למכור?
מיון שהוא לא מעובוד קפדמיסט, זאת אומרת, הרבה פעמים ייכנסו גם למה שאפשר למכור
(19:11):
בגדים באיכות מאוד נמוכה, בין היתר כי גם האיכות של הבגדים ירדה,
אבל גם כי מלפתחי לאף שאנחנו תורמים בגדים, לא פעם זה יהיה בגדים עם קטמים,
עם קראים וכו', אלה שאנחנו מבטחילה לא רוצים.
וכל הבגדים האלה שהם מינו כבגדים שאפשר למכור, נמפרים לספקים באפריקה. אה.
עד לפה נשמע מצוין, נכון? יופי. באפריקה יש ילדים רעבים שאין להם בגדים.
(19:36):
אוקיי, אוקיי. לא, זה לא נשמע לי טוב, אבל בסדר, תמשיך.
בדיוק. מה כבר רואים זה באפריקה? באפריקה זה מגיע בקונטיינרים ענקיים.
שהסוחרים באפריקה משלמים עליהם גם הרבה מאוד כסף, כשהקונטיינרים האלה מלאים בולגס.
(19:57):
בולגס חבילות גדולות שהבגדים דחוסים בהן, אין שום דרך לדעת מה יש בתוך החבילה,
אין שום דרך שנדע שהם ידעו מה יש בפנים,
זאת אומרת חוץ מהטווית של ג'ינסים גברים או מיילי נשי, אי אפשר לדעת באמת מה יש
בפנים, לא ברמת הצבע, לא ברמת האיכות כמובן, לא ברמת הקרעים או המידות.
(20:20):
זה בעצם איזושהי הזמנה שהיא אמור על עיוור.
הסוחרים האלה באפריקה קונים את המחולות שוב בלא מאוד כסף ופורקים את המחולות בכל מיני מדינות באפריקה,
כשהיבואנית מגדים משומשיים הגדולה ביותר בעולם היא גנה כמה מגדים גנה מקבלת רק
בשביל לשים את זה במספרים גם היא מקבלת 15 מיליון פרטי לבוש בכל שבוע וואו, וכמה אנשים יש שם?
(20:45):
30 מיליון אוה, יפה, שני בגדים לבן אדם ביומיים בדיוק, האם הם צריכים את כל הבגדים האלה?
ברור שלא ברור שזה יוצר בעיה עכשיו מה קורה עם הבגדים האלה הבגדים האלה פורקים את המקולות מוכרים את זה.
לסוחרים בשווקי עד שנייה ענקיים באמת סומים בגודלם זה מסוג דברים שפשע לדמיין אני
(21:11):
יצא לי לפני 17 שנים להיות בשוק השני בגודלום בעולם בקמפלה באוגנדה כבר אז זה היה,
כמעט זה היה בברז של הקאמפוס של אוניברסיטת תל אביב מי שמכיר ומאז עבק את זה,
דברו 17 שנים אנחנו יכולים לדמיין את הגודל המטורף של הדבר הזה יואו עכשיו הסוחרים קונים את הבולקס האלה,
(21:35):
בסוהילית זה נקרא המיטום בעצרור קונים את הבולקס האלה שוב אני מזכירה,
זימור אין להם מושג מה יש בפנים ומה האיכות והאיכות בדרך כלל לא איכות מאוד טובה,
זה לא בדיוק עסק של אנשים דברים, אנחנו גם יודעים מדיווחים של סוחרים שהם לפעמים
הם רוצים שם הבגדים עם פתמים מאוד קשים עם עובש, אפילו אבנים בפנים בשביל להעלות את המשקל של החבילות.
(21:58):
קונים את החבילות האלה, את הצרורות בין 50 ל-500 דולר, תלוי מאיזה מדינה זה מיובה
ומה שיש בפנים יש לו ביקוש.
קונים את החבילות עם הימור האלה, פותחים את החבילה ומנסים למכור, מנסים את מזלם.
כמה מתוך החבילות האלה נמכרות?
(22:20):
הסטטיסטיקה מדברת על בין 10 אחוזים ל-18 אחוז.
איך? זה אפילו לא חצי. זו המחקר שלך, נכון? זה ממש המחקר שלך.
אז המחקר שלי הוא מחקר שעוסק בהשפעות הכלכליות והסביבתיות של יבוא בגדי היד שנייה על גנה.
שוב, גנה היבואנית בגדי היד שנייה הגדולה ביותר בעולם.
(22:42):
הנתונים שאני מצאת את עכשיו הם נתונים שמגיעים מנחקר של של אור פנדיישן,
קרן אור שעושה עבודה, אור O.R., שעושה עבודה מאוד מאוד חשובה בגנה,
אני חוקרת את ההיבטים הכלכליים, של זה הסיפור, זאת אומרת, איך זה השפיע סוציו-אוקונומית,
איך זה השפיע על הבריאות של האנשים שחיים בגנה, וכולי.
(23:04):
למה שזה ישפיע על הבריאות שלו? נגיע לאיזו דקה.
עכשיו, נחזור רגע לשבקים האלה, השוק הגדול ביותר בעולם נמצא בגנה,
הוא נקרא כטאמנטור, שוק קטמנטו, שהוא פשוט ענק אדסום בגודלו, באמת קשה לדמיין את
זה, ואני ממש ממליצה שתכתבו רגע קטמנטו מרקד ביוטיוב כשאתם נסיימים לשמוע את הפרק הזה,
(23:26):
ותראו איך הדבר המטורף הזה נראה.
זה באמת מסוג דברים שקשה לדמיין.
ינסו למכור את זה שמה בסדר גודל של בין 10% ל-18% מהבגדים יימכרו,
אם לסוחרים יש ממש ממש ממש מזל הם יצליחו למכור שלושים אחוז מהחבילה, כל היתר ילך לפח.
(23:47):
עכשיו, מה זה הפח הזה? הרי זה לא שפח זה משהו שאנחנו מעיפים אליו את הבגדים או
את הזבל שלנו והם פשוט נעלמים בעולם. זה לא חור שחור.
מה זה הפח? מתמנות ענקיות מלאות בבגדים.
עכשיו, בגלל שכמויות היבוא וכמויות הבגדים שאנחנו מעבירים הן כל כך גדולות מתמנות
(24:07):
בגנה שהיו אמורות להתמלא ב-40-50 שנים,
התמלאו כבר תוך 3-4 שנים.
שתבינו את הקצב המטורף של הבגדים אז אתה צריך להבין בגדים זה מסוג החומרים.
שמתערבבים עם חול ועם שאריות של אוכל וכל מיני זבל ואפשר שיש מהם שוב וזה נותן
(24:29):
להם מרכם שהוא כמעט מרכם של בטון מה המשמעות של זה בפועל?
שהקומפרסור שאמור לדחוס את הזבל
במסבלה גם לא יכול לדחוס את זה כמו שאי אפשר לדחוס בטון זה לא מתנהג כמו בגל,
זה מתנהג כמו בטון והמשמעות של זה זה שכל הסיפור של ניהול פסולת הופך להיות הרבה
הרבה הרבה יותר יקר עבור השלטונות בגנה,
(24:50):
ולא רק גנה, זה אותו סיפור באתיופיה, זה אותו סיפור ברואנדה,
זה אותו סיפור באוגנדה, ובעוד הרבה מאוד מדינות באפריקה.
לא אוגן. זה לא אוגן? למה הם בכלל מאשרים שהפסיקו את זה?
כאילו לא יכולים להוציא חוק מספיק למכונות האלה? מה הנסגר?
קהילה מצוינת. אז ב-2016 קבוצה של שבע מדינות באפריקה, East Regional במזרח האפריקה,
(25:19):
חברו ביחד וניסו להוציא מחוץ לחוק קבלה של תרומות בגדים.
או יותר נכון, ייבוש של בגדים משומשיים.
חברו יחד, אמרו אנחנו לא רוצים יותר לקבל את זה.
זה הורס לנו את הכלכלה המקומית בכל מה שקשור לצור של בגדים שמנשם לסקטור מאוד מפתח כלכלי.
זה הורס לנו את הסביבה, אנחנו לא רוצים לשלם גם תעילויות הסביבתיות של התמודדות עם כל הזה ולזה.
(25:40):
תודה? לא תודה, שמרו את הדרומות שלכם לעצמכם. מה קרה?
אז ארגון שנקרא סמארט, שזה ראשי תיבות של איגודה ממחזרים בארצות הברית וקנדה,
הגיש תביעה על הוועדה הכלכלית של ארצות הברית בדרשה שהבדיקו את הסיפור הזה,
(26:03):
כי זה פוגע בחירות הכלכלית שלהם וזה פוגע במודל העסקי שלהם בתור אלה ששולחים את כל הבדלים המשומשים.
והם איגודה מחזורה? בדיוק, איגוד
המחזור זה המודל פרנוסה שלהם
חרן כזה באמת פוגע להם במודל העסקי
זה באמת אומר שהם לא יוכלו להמשיך להרוויח כסף מלהטיף את אפריקה בזבל מה שקרה זה
(26:31):
שארצות הברית אימה על מדינות אפריקה שניסו לעשות את החרם את האיסור יבוא על בגדים משומשים,
ארצות הברית אימה עליהם שהם הסרבו לקבל את הבגדים המשומשים יסרבו להמשיך לקנות
בגדים משומשים מאיתנו במסבי של תרומה הם יוציאו אותם מהסכם הסחר המועדף למדינות
(26:52):
אפריקאיות הסכם שמאוד תומך בכלכלות האפריקאיות בסחר בין ארצות הברית.
לאפריקה סכם שאיום שהמשמעות שלו דפקטור זה אימברגו כלומר חירם כלכלי במילים פשוטות,
אם אתם לא תקנו מאיתנו את תרומות הבגדים שלנו אנחנו לא נקיים איתכם יחסים כלכליים.
זה לא איום שהן יכולות להרשות לעצמם ולהוציא את רואנדה שהתעקשה וספגם מהלומה הכלכלית
(27:19):
מאוד גדולה כל המדינות התקפלו אחורה ונאלצות להמשיך ולשמש כפחת זבל של העולם המערבי,
איך ממשיכים? איך ממשיכים? מה זה הסיפור הזה?
זה מאוד מאוד מרגיז, ואני מרגישה תמיד את החובה לספר את הסיפור הזה,
כי באמת אנחנו לא חושבים על זה כשאנחנו תורמים את הבגדים שלנו.
(27:43):
אנחנו משוכנעים שעשינו מעשה טוב.
זה לא קורה כי מישהו פה נוול בסיפור. זאת אומרת יש כמה נוולים,
אבל זה לא הצרכנים שתורמים את הבגדים.
עכשיו מהקרה של... שנייה, מה גילית במחקר שלך על מה שזה עושה בעצם לכלכלה ולמדינה עצמה?
אז מה שאני גיליתי זה קודם כל שאנחנו בהחלט רואים פייה כלכלית בכל מי שעבד לפניכן בתעשיית הטקסטיל.
(28:09):
תעשיית הטקסטיל, שוב, תעשייה שנחשבת למפתחת כלכלית,
כזו שעוזרת הרבה פעמים לכלכלות במדינות מתפתחות להצליח לעבור אל השלב הבא מבחינה
כלכלית, ואנחנו באמת רואים שככל שקמויות הבגדים שאנחנו מייבאים לגנה עלו,
כלומר ככל שהתחלנו לייבה יותר ויותר בגדים לגנה, אגב באיכות יותר נמוכה,
(28:31):
כך כל מי שעבד בתעשיית הטקסטיר נפגע כלכלית.
הוא מרוויח פחות כסף מהעבודה שלו, נאלץ לקחת משרה שנייה וכולי.
אבל הסיפור לא נגמר פה, יש לזה גם השלכות קריוטיות מאוד קשות. אמרתי מקודם שכשרתדים
האלה נמצאים במסגלה, הם בהרמה אחת על השנייה שאחת על השניי שאי אפשר להתחוס.
(28:52):
מה המשמעות של זה? בדיוק. מה המשמעות של זה מבלי להיכנס יותר מדי לחימיה של הדבר?
זה יוצר את סטבול של כזה חממה מתען,
מתען שהוא קלוב והוא לא יכול לצאת אל האוויר,
הוא פועל כפצצה מתקתקת, ובאמת אחת מהמסבלות בגנה התפצצה ב-2019,
(29:16):
התלקחה, פתאום מתלקחה ב-2019, השריפה שנמשיכה כמה ימים.
פה לא נגמר הסיפור, הבגדים האלה חוסמים את המרזבים.
ככה שכל מערפת הביוב באפרה, העיר הבירה של גנה, שם נמצא קטמנטו סתומה לחלוטין.
זה כמובן משפיע מאוד מאוד לראה על איכות המים ובהתאמה על הבריאות של האנשים שחיים באפרה, בגנה.
(29:43):
תוסיפו לזה את זה שסוחרים בקטמנטו צריכים לשלם על פינוי פסולד במידה שהם לא הצליחו
למכור את המדדים והמתנגדים שלנו מצטעפים.
אין להם הרבה כסף מיותר אלא אנשים לרוב די עניים. אז במקום לשלם להירייה על פינוי
פסולת מוסדר, מוסדר יחסית, הם שורפים.
ואנחנו רואים הרבה מאוד מקרים של מהוות ממחלות נשימה.
(30:08):
אם הם לא שורפים, הם זורקים את זה לים, ועוד ערך להיפטר מבגדים.
ומי שיראה תמונות מחופי אפרה, הזדעזה לראות בגדים ש...
בגדים שפשוט מציפים את החוף בכל מקום.
הם גם טנגל אחד בתוך השני, קצת כמו שקורה לנו שאנחנו עושים כביסה שהעודדים מסתפכים,
(30:30):
אז כזה אבל פי מיליון נכנסים מתחת לחול,
ואנחנו יודעים שזה הורס גם את העשיית הדייג המקומי, וגם שיש לזה הרבה מאוד משמעות
בהקשר של מיקרופלסטיקים בים, כי הבדים שלנו עשויים עם קוליאסטר, שזו סינתטית, פלסטית.
בקיצור, הרבה מאוד השלכות כלכליות, זמנתיות ובריאותיות שליליות.
(30:51):
עכשיו, זה לוקח אותי, בגלל שהזמן שלנו קצר כי הסיפור הזה הוא די פוצץ את המוח,
למחקר הנוסף שלך על רגולציה ואם אנחנו שומעים את כל הדבר הזה,
אז איזה רגולוציות יכולות לקום במדינות שונות בשביל למנוע את הדבר הזה שהוא חמור
מאוד? כאילו אין מה להגיד אפילו.
(31:12):
כן, אז זאת שאלה מצוינת. הדוקטורט שלי במדיניות ציבורית ואני מאוד מאוד אוהבת מדיניות
ציבורית, מאוד מאוד אוהבת מדיניות, אני יודע זה דבר מוזר להגיד אבל בעיניי,
רגולציה זה וואי אני אוהבת יופי בעיניי רגולציה ומדיניות פסדת החדשנות האנושית
(31:33):
זאת אומרת אנחנו חושבים על חדשנות תמיד כזה במונחים של טכנולוגיה והייטק רגולציה
זאת חדשנות אנושית עכשיו אני אומרת את זה כי.
למה בישראל כל כך לא אוהבים לחדש שמה? מה?
למה בישראל כל כך דואגים להשאיר את החדשנות הזאת מאחור, בואו רק נעשה הייטק.
זה פרק שלם על בעיות במקצוע הציבורי לישראל.
(32:01):
אין לנו זמן לפלול לזה. בואו נחזור עכשיו, זהו. אני אשמח לשמוע כמה פנינות על נושא הרגולוציה.
אבל אני כן רוצה רגע לדבר על רגולוציה ולהתחיל בזה שזה לא חייבת להיות תחת.
הבעיה המרכזית שמובילה את כל הבעיות המצוותיות האלה שנייה אחת הרגל הפייש הרדתי אותה מסקנה.
(32:25):
נתחיל לי להגיד זה לא חייב להיות ככה הבעיה
המרכזית והסיבה המרכזית שכל הדבר הזה קורה זה
יצור יותר וצריכת יותר עכשיו
איך אנחנו גורמים לחברות האופנה ליצר פחות בגדים וחשוב מזה איך אנחנו גורמים לצרכני
האופנה לצרוך פחות בגדים ולצרוך בצורה יותר חכמה ולהעריך את החיים של הבגד זה לגמרי
(32:45):
שאלה של מדיניות אז יש הרבה יותר מניסיון אחד מסביב לעולם אנחנו רואים הרבה סוגים של רגולציות,
בעיקרון רגולציה בתחום ההופנה מחלקת
בדרך כלל לשני סוגים של רגולציה רגולציה
שמתייחסת לקנאה העסקה של עובדים לתעשיית ההופנה
שזה גם נושא גדול שלא נגן עמו בכלל ושוב אני
(33:06):
ממליצה תחזירו לפרק הקודם איתי אבל בגדול תעשייה מאוד מאוד מנצלה הסוג השני שהרגולציה
היא רגולציה סביבתית שבעצם באה ואומרת לחברות ההופנה חברים אתם לא יכולים להמשיך
לייצר ככה אתם לא יכולים להמשיך לזהם אתם לא יכולים להמשיך לייצר כל כך הרבה ואתם
לא יכולים להמשיך לנהל את המערכת בצורה הזו.
אנחנו באים ושמים על זה רגולציה.
(33:28):
איזה דוגמאות אנחנו רואים שוב על קצה המזלד כי זה נושא סבוק וארוך.
התחלה המרכזית של רגולציה היא ב-2017 ההנחיות של ה-OECD,
לגילוי נאות בתעשיית האופנה OECD, Due Diligence for Supply Chain and Default
(33:48):
Wear Environment Chain זה אתם מוציאים את זה בגוגל מה הם בעצם באים ואומרים?
הנה הנפיות איך לייצר בצורה אחראית כזו שהיא גם אחראית מבחינה סביבתית אבל בעיקר
אחראית בכל מה שקשור לתנאי העסקה,
בואו תאמצו את זה ההמפלות האלה הומצו על ידי 48 מדינות שחברות ב-OECD בין האתר
דם על ידי ישראל שזה 72% מיבואני המופנה בעולם איפה הבעיה?
(34:14):
בטח מרגישת אהבה על מגיע ביצועני קרוב, כן איפה הבעיה האמיתית?
שהדבר הזה הוא וולנטרי ולא מנדטורי כלומר, בדיוק אנחנו נבחר אם אנחנו מאמצים או
לא ואם באמצים וגם אם בחרנו לאמץ אנחנו נבחר אם אנחנו רוצים להקשיב להנחיות האלה.
(34:35):
קיצור, מה זה עוזר לנו? אם אין כנסות ואף אחד לא באמת חייבת...
מוחוק האקלים בישראל שהוצעת, יודעת.
בדיוק, איי ואיליק. מה זה עוזר לנו? מה זה עוזר לנו אם אף אחד לא חייב ואין שום
כנס? זה לא עוזר, בדיוק. אבל התקדמנו משם.
התקדמנו משם והברנו לעוד רגולציות ושוב, זה ממש לא כל הרגולציות ויש הרבה מאוד
צפכות מחקרית על את זה בין היתר שאני כתבתי אבל אני כן רוצה לדבר על הרגולציות
(34:59):
המעניינות, אלה שאני הכי אוהבת. 2019.
היום האום יוצא עם ברית האום לאופנה בהתקיימה.
מה זה ברית האום לאופנה בהתקיימה? ברית שתומכת בכל מי שמייצר אופנה בתקיימה מסביב לעולם.
יצבנים וצרכנים. למה אני כל כך אוהבת את הדוגמה הזאת?
כי כשאנחנו מדברים על רגולציה, אז אנחנו תמיד מדמיינים כנסות, מה שנקרא מקלות, נכון?
(35:22):
אם תעשו ככה, אנחנו נניש ככה. אבל הנה דוגמה למדיניות שהיא...
היא כשהיא תומכת שהיא גזרת,
עוד דוגמה יפה. עוד דוגמה אחת, ואז אני אדבר על שתי רגולציות שכרגע עומדות על הפרק והן נחים מעניינות.
קליפוניה. 2021 מגיע חוק SB 62.
(35:43):
חוק SB 62 הוא חוק שמתייחס להגנה לעובדים שעובדים בתעשיית לטקסטיר.
מה הוא קובע? אחד, אסור יותר לשלם לעובדים לפי פריט, חייבים לשלם להם לפי שעה. למה זה משנה?
אחת הפרקטיקות היותר נצלניות במפלאי טקסטיר זה לשלם לבוגדים לפי כמה בגודים הם הספיקו לייצר.
מה זה גורם? זה גורם לזה שעובדים עותים את עצמם, עובדים 16-17-18 שעות ביום,
(36:07):
לפעמים ממש יושבים עם חיתולים לעבוד כדי שהם לא יסכמו לקום לשירותים.
לא מספיקים לסיים, הם לוקחים את הבגדים איתם הביתה ובשבוע האחרון לפני המזכורת
כל הבית כולל הילדים הופך להיות מנפעל תקשיב ביתי שהוא לא מפוכח בעיינתי מאוד.
בא מדינת קליפוניה ואומרת אסור. לא רק שהם אומרים שחייבים לשלם לפי שעה,
(36:27):
הם גם אומרים שהאחריות החוקית על כל מה שנעשה במפעלים מוטלת לא רק על המפעל אלא
גם על המותג שהמפעל מייצר עבורו את הבגדים עכשיו זה אולי נשמע טריוויאלי כי זה
הדבר המוסרי אבל זה ממש לא טריוויאלי 97% ממורטוגיה האופנה מייצרים במיקור חוץ,
כלומר נותנים למפעל לייצר להם את הבגדים מה שמאפשר
להם לא לקחת אחריות חוקית ובא מדינת קליפוניה ואומרת זה לא מעניין אותנו מי מייצר
(36:51):
לכם את הבדדים אתם תיקו אחריות קורקית ושלוש SB 62 קובע שהיה והזכויות של עובד
כזה או אחר הופעו במפעל בחמש השנים האחרונות הם יכולים לטבוע גם את המפעל וגם את המותג חמש שנים אחורה.
כפיים באמת פקידה נהדרת עלוואי שתעבור בכל ארצות הברית יש סיכוי שזה יקרה?
(37:14):
כן יש ניסיון לעשות את זה ברמה הפדרלי תחת הפאביטקט זאת עוד לא עבר אני מעריכה שבמידה וכמילה תיבחר,
יש לזה יותר סיכוי לעבור טראמפ הוא לא בדיוק הולד גדול של העסקה הוגנת אבל בואו נראה,
אוקיי תקשיבי אנחנו הגענו לסוף אני רוצה להמשיך איתך עוד שעתיים אבל אנחנו צריכים
(37:38):
לעצור כי הפרק צריך להיגמר.
אחרייך כמו שאמרתי לך סונוביה יספרו את הפתרון שלהם כי אנחנו בעצם דיברנו פה בפרק
את נכון דיברת על כמה שהפסולת שנוצרת וגם בתהליך של ליצור בגדים אבל לא דיברנו
בכלל על כל המסביב של איך צובעים את הבגדים.
(37:58):
איך יוצרים את הבדים כמה ניתנות התהליך הזה מייצר כמה וויסט התהליך הזה מייצר לפני
או שעוד בכלל יש בגד חג משמעי אז זה יהיה קצת אחרי אז רציתי להגיע לך ממש תודה
שתי שאלות לפני שאת הולכת אחד, מה אתה הכי אוהבת לספר על עצמך,
(38:18):
שאני מתלבשת כדי להציל את העולם זה גם ממש הדרך שאני מציגה את עצמי אני תמיד כזה,
אני מיטל אני 1, 2, 3, 4, 5 אבל אני בעיקר ומתלבשת בגלל להציל את העולם אז צריך
לראות אותך במיטב המחצלות.
הרב שימושיות איך זה נקרא,
הברות קיימא שלי יפה, ואת רוצה לתת המלצה משהו קטן גם אם זה הנושא הזה או משהו
(38:45):
שעורר בחשרה לאחרונה כן אני.
קודם כל פתחנו מלא מלא נושאים וככה נגענו בהם אני תמיד תמיד שמחה לדבר על זה ולעזור
עם ידע, ואז אם יותר מי מוזמנים לפנות, מיטל פלק שטרוד אל ג'ימיל דוט קום. נוסיף בסוף הספרק?
(39:08):
המלצה זה קצת רוכניקי, אבל, פארו אור גריםס, זאת אומרת, תירבפו.
אני ממש לא חשבתי לאורך הדרך שאני אמצא את עצמי, שאני אמצא את עצמי דוקטור פלק
במזרחי מאוניברסיטת יאל, אבל הנה זה קרה, ואני אפילו מלמדת פה על אופנה בתקיימה.
(39:28):
ונכון, בשיחה הקודמת שלנו את לא היית אמורה לנסוע ליל, זה קרה אחרי אפילו, לא?
נכון. זו התארגן כזה ממש כזה פתאום קרה.
לא, לא פתאום, באמון עבודה גשם. לא, פתאום מבחינתי. זה לא פתאום מבחינתי.
נכון, נכון. אני זוכרת השיחה הקודמת שלנו ככה בלב הקורונה עם ילדים צרוקים ברפע,
(39:54):
זה אפילו לא היה ברמת החלום, מרוב שזה היה מפרך, והנה זה קרה. yes,
טוב, אני מודה לך ועל העבודה מצוינת שלך. אני מקווה שתמשיכי ושבסוף תחזרי לארץ אם זה יתאפשר.
אולי. ובוא נראה אם אנשים יעזינו לפרק כמעט 100 של אלטרנטיבה. יש מצב להיא הפרק 100?
(40:17):
בעצם כל מיני אנשים מחוסלים ברחבי העולם הערבי ואני לא יודע את מי זה מעניין.
כן, כן, לא היום הם טובים להיות ישראלית באייביליק.
וואי וואי. תודה גם על זה ממשלה נהדרת וכן, זה גם פרק שלם לפודקאסט אחר אבל את
שמרי על עצמך, ותודה רבה משהו מעניין היה לי כיף, תודה רבה.
(40:43):
אם כן חוויה מטלטלת להגשיב
לדוקטור פלג מזרחי עם העובדות הדי קשות האלה על תעשיית אופנה והלקול השעה הוריעה
שארצות הברית עם מה באמברגו על מדינות אפריקה כדי שהם ימשיכו לקבל את זבל הטקסטיל שלהם, שלנו כן,
(41:05):
לא פשוט אבל זה המצב וחשוב שנדע את
זה כדי לא לקנות בגדים סתם ככה כי אנחנו מרגישים חוסר כלשהו אפשר למלא את החוסר
הזה בטבע אפשר למלא אותו בתחביבים בספר טוב אפילו בסדרת נטפליקס לפעמים אפשר למלא
חוסר לא צריך את הבגד הזה ועכשיו רק כדי שנהרוז את כל הסדרה,
(41:27):
את כל המיני סדרה היפה הזאת והלא אופנתית על אופנה בת קיימה הבאתי סטארט-אפ ישראלי,
סטארט-אפ שנקרא סונוביה שהוא בעצם מנסה לפתור בעיית זיהום שבכלל לא נגענו בה במיני
סדרה הזאת וזה בעצם הזיהום ביצור הבגדים.
בעת יצור הבגדים וטקסטיל, קרוך המון זיהום, פליטות וכן הלאה.
(41:50):
למשל כאשר צובעים ג'ינס עושים זאת בצורה מאוד מזיימת כיום.
אז הסטארט-אפ הזה מנסה לפתור את הבעיה הזאת, ובתקווה שהוא יצליח לפתור בעיות כאלה ודומות להן בעתיד.
אז בואו נשמע 10 דקות על סונוביה ומה הם עושים. שלום דניאל.
שלום דוקטור יונית גרינפלד, ספרי לי משפט 2 עלייך.
אז אני הצ'יפ סיינטיסט של חברת סונוביה. מעולה, אז אני שנייה רק רוצה לשים את ההסתכלות הרחבה יותר.
(42:16):
יש עולם שלם וענק שבעצם עוד לפני שלבשנו אותו שכבר יוצר המון פסולת,
פליטות וכן הלאה וזה בעצם האלמנטים של צביעת הבגד, הכנת הבגד,
צירת הבד וכן הלאה. אז תוכלי לספר קצת על הנושא הזה?
לסונוביה יש כימיה מאוד מיוחדת מבוססת על חלקיקים,
(42:38):
חלקיקי אין אינדיגו בגודל מאוד
ספציפי ומאוד מוגדר על ידינו בשילוב עם טכנולוגית סוניקציה זה לא משהו חדש בעולם
אז זהו אני אסביר זה בעצם שימוש בגלי קול אנחנו בעצם משתמשים בגלי קול להחדיר את
אותם חלקיקים מיוחדים שהכנו שהחלקיקים האלה הוא מאוגני בפטנט.
(43:02):
השילוב של השניים יוצר בעצם פורמולציה מוצלחת, בעצם נותן פתרון מוצלח,
כי אנחנו מצליחים להטמיע את אותם חלקיקים עמוק לתוך הבד.
מה שנותן עמידות גם גדולה יותר לאינדיגו ובעצם גוזר מכאן שה בעצם הבד יהיה יותר
עמיד בכביסות וגם כמובן התכונה הזאת תשמר לאורך זמן,
(43:25):
זאת אומרת הצבע שאנחנו מעוניינים, העומק צבע,
ההעידות שזה הפיזור של החלקיקים על גבי הבד כולם בעצם יהיו עמידים לאורך זמן ובגדול
אנחנו בעצם מביאים בפתרון מאוד קצר ומאוד קטן נקרא לזה.
פורמולה מנצחת שתפטור את רוב הבעיות בנושא הזה של זיהום סביבתי בתחום הדנים, ואיך אנחנו עושים את זה.
(43:52):
אז בתעשייה הקלאסית כיום משתמשים בשלל אמבטים ליצור של בד דנים.
אני ראיתי סרטון שאתם שלחתם לי, סליחה שאני אוצר אותך, אני ראיתי סרטון שאתם שלחתם
לי, אני מאמינות לכולם לראות את זה.
בעצם האמבט עובר בתוך כמה אמבטים של הצבע הזה אינדיגו, או שהוא סוג של כחול של הג'ינס שכולנו אוהבים,
(44:14):
והוא עובר במלא אמבטים כאלה ועד שהוא יוצא בצד השני כבר צבוע והוא הולך להתייבש אני משאר או משהו כזה.
אז אתם מבטלים את האמבטים האלה? מה קורה?
אנחנו בדיוק, אז אנחנו פוסכים על מירב רוב האמבטים.
אני קצת אעשה בקצרה, אספר לך על השיטה הם מתחילים בתעשייה הקלאסית בעצם לנקות החוטים
(44:36):
בתהליך שנקרא סקאורינג אנחנו מייתרים את התהליך הזה, אין לנו צורך ענקות,
לכן אנחנו כבר קופסים קדימה לצביעה.
בעצם הם צובעים בשביל להגיע לעומק צבע שהם מעוניינים ולריכוז של אינדי גול על גבי
החוטים, אז הם צריכים משלל המבטים, מבטי צביעה שכל אחד מהם צורך 1500 ליטר.
(44:58):
סונוביה הייחוד שלה שאנחנו במבט אחד ויחיד מסוגלים להגיע לאותה רמת צבע ועומק,
כשם שהתעשייה הקלאסית משיגה.
אנחנו באמת מאתרים את הכמויות המטורפות של המים, ואנחנו בעצם משתמשים במבט אחד.
שנבחו בין אלף ל-1500 ליטר מים בסך הכול וגם בנוסף החשוב להדגיש,
(45:22):
שאיננו משתמשים בשום חומרים מזיקים, בתעשייה הקלאסית על מנת להמיס את החלקיקי האינדיגו,
הם נאלצים להשתמש בתהליך שנקרא חמצון חיזור.
שבעצם חלקיקי האינדיגו עוברים חיזור, למבנה, נקרא לזה מבנה מומאס של האינדיגו, על מנת להתחיל את התהליך.
(45:43):
כלומר, הם בעצם בשביל להתחיל את התהליך, הם צריכים לבצע כימיה מאוד מסוכנת,
ואז בעצם התהליך מתרחש. עכשיו מולקלה הופכת להיות מקחול המוכר והאהוב, למשהו ירק רק צבע.
ובעצם האחותים עוברים באמבט הזה, נטבלים,
בשביל ליצור את העומק צבע שמחפשים, אז בעצם התהליך הזה נעשה כמה וכמה פעמים,
(46:05):
בין 6 ל-12 אמבטים, ואז בעצם ככה יוצרים layers שחוות על גבי האחותים,
עד שהם משיגים בעצם את הצבע האהוב ואת העומק שמחפשים.
עכשיו סונוביה לעומת זאת, השתמשת בגלי קול, בשביל להטמיע את חקיקי האינדיגו הרבה
יותר מהר, וכמובן אני יכולה לשלוט או לשים איזה ריכוז אינדיגו שאני רוצה,
(46:29):
ובאמת בפעם אחת לצבוע בצורה אחידה והומוגנית בעומק צבע שאני מעוניינת.
בעצם ליתר את כל ההמבטים שסיפרתיך עליהם. אני מנסה להבין בצורה טיפה יותר למעלה אז.
כמה בעצם, כמה מים אתם מצליחים לחסוך בתהליך פיר התעשייה המסורתית?
כמה כסף אתם מצליחים לחסוך להם תני לי קצת פרטים כאלה אז אני בעצם יכולה לחסוף
(46:53):
85% מהמים שהתעשייה הזאת צורכת עצם זה שאני משתמשת במבט אחד אני יכולה לחסוך 60%
מגזי הפלטה שקרן נפלטים בשיטה המסורתית.
בגלל שהפתרון של זה פתרון של פלאג ופלי אני גם חוסכת 92% מהשטח של המפעל ובכלל,
(47:15):
בנוסף עוד כמה כזה יתרונות קטנים כגדולים, אני בשביל בעצם להתחיל את התהליך,
אני צריכה חצי שעה לעומת ארבע שעות, גם פחות כוח אדם,
כלומר זה נגזר מזה הרבה הרבה דברים, שהם בסך הכל מובילים אותנו לכך שהשיטה שלנו יעילה,
והרבה יותר ידידותית לסביבה ופחות מזיקה.
(47:36):
והכי חשוב לומר שבגלל שנשתמשת בהמבט אחד, אז אין לי את כל הצורך בוויסט מניג'מנט,
שעולה גם המון המון כסף לתעשייה הקלאסית, שזה בעצם דרך להיפטר מהסוד הקאוסי ומהחומרים המחזרים המסוכנים.
בעצם אני מיתרת את זה, אז בסך הכל כשמסתכלים על זה אני חושכת המון המון כסף.
אני לא ארד לפרטים של בדיוק כמה, אבל אין ספק שאנחנו יותר זולים,
(48:04):
ובעצם אנחנו מפיקים את אותו הערך בסופו של דבר.
מעולה, אז אנחנו הגענו לסוף, אבל לפני שנסיים, אני הייתי רוצה לשמוע מה התוכניות
שלכם לעתיד איזה שלב אתם עכשיו זה אולי גם שאלה לשאי ולשאול אם הם רוצים לענות
או שאם זה אטיונית בהיבט הקצת יותר גדול של לאן החברה הולכת ומה אתם מחפשים עכשיו,
(48:25):
קודם כל אנחנו,
בשלב בין מילאנו במילאנו אגר פירט האופנה כן אנחנו פעולים לתקנים עושים מבינים
בעולם עמור זוועת אגרוטלין של קירן,
שמעסיקים את בלט סיאל וארבוצ'י, ואלות האם אחרים.
(48:46):
אנחנו כבר בניסוי שני, עם תוצאות מאוד מאוד מבטיחות,
היונית הדגישה את זה, אבל אני ארזור על זה עוד פעם.
זה לא רק שאתה חוזך בסוף בנושא של זין סביבתי,
ובנושא של מים, ובנושא של תיאור השפחים, אתה מדלג על שלומים שלמים בתהליך,
שלב שנקרא סקאורינג' כל הניקוי של הסיליבם עצמם, ואחר כך אנחנו עוסקים בהזרגה אוטרסונית,
(49:10):
אז כל השלבים האלה מתייתרים.
ובעצם מגיעים לחיסכון מאוד מאוד משמעותי בתחום הזה ששף, כן?
בגדול, אני כבר לא מדבר על נושא של החוץ סביבה, אלא גם כסף, מה שמעלה את התחרותיות של אירופה מול המזרח.
היום אולי אתם לא יודעים, אבל רוב היצור של הדנים נמצא במזרח, בבנגל הגדש,
(49:33):
פקיסטן, סין, ויתנה, כי כפתור העבודה היא יותר זון, כל הנושא של הזיהו הוא פחות חשוב.
בצעוד הטכנולוגיה שלנו בעצם אפשר להחזיק את התעשייה הזאת מאירופה, משתי סיבות.
אחד, אנחנו עומדים בכל תקנות הכי מפמירות של החוט הסביבה, אנחנו לומדים בכל התקנים
הכי מחמירים בעניין הזה החימיה שלנו היא איננה טוקסיק היא איננה רעילה,
(49:56):
היא חימיה נגיעה והכי פשוט אנחנו כל שפת זאת אומרת,
אני אומר, מי קומפנטישר מאוד מאוד משמעותי גם מול המזרח.
זאת אומרת אם אתה משווה לצור באירופה צריך להגיע לחיסכון של 40% אם זה בול המזרח
אז 20-25% בכל אופן יש כאן משהו מאוד מאוד משמעותי והכוונה שלנו זה בעצם נעצר בכל
(50:18):
אירופה ואחר מכן במזרח ברזיל,
דורום אמריקה אוקיי, מתי מסתיים הפיילוט הזה ומתי go to market.
הפיילוט הזה הוא אמור להסתיים לקראת ספטמבר תומר בואו נניח בחצי שלישת השנה,
אנחנו לא היום גם הפיילוט הזה זה סוג של מחירה לכל דבר ואנחנו נעלה עליה את הקצב
(50:41):
של המחירות לקראת שנת 2025 של תוכניות רפות וממובנות.
הטכנולוגיה הזאת היא בעצם, אף שאנחנו התארנו אותה בתחילה לאינדיגו,
אבל היא עשורה על העין לכל שוק הטקסטיל, פשוט שינוי תפיסתי.
זה בערך כמו המעבר מאוטור שעובד על בסיס של דלקים פוסיליים, אוטוחשמלי.
(51:06):
טכנולוגיה שנועה לגמרי, המכון עושה את אותו הדבר. עם קצת אלקטרוניקה, קצת כל כאלה.
סוף התוצאה, היתה תוצאה, טכנולוגיה שונה לחלוטין לגמרי משהו חדש מעולה טוב,
שאול, שי, יונית תודה רבה על הזמן שלכם.
הנה הגיע לסיומו הפרק השני במיני סדרה על אופנה בת קיימה זה היה מיני סדרה מרתקת
(51:33):
אני רוצה שאתם תספרו לי מה אתם חושבים על הקונצפט החדש כאן באלטרנוטיבה על מיני
סדרות שאנחנו לוקחים נוסעים וחופרים בהם קצת יותר לעומק,
תכתבו לי, תגידו לי אתם יכולים לפנות אליי בפייסבוק, באינסטגרם,
בלינקדין יש לינקים של הכל.
(51:53):
באינפו של הפרק אתם מוזמנים לפנות אליי יש גם קבוצה של אלטרנטיבה,
קבוצת וואטסאפ אם מישהו רוצה להצטרף, שלחו לי הודעה נצרף אתכם,
קבוצה ממש כיפית שמדברים בעל קיימות אבל גם סתם ככה על החיים,
אז מי שרוצה מוזמן אני למדתי הרבה,
למדתי למשל שתעשיית אופנה מייצרת 100 מיליארד פריטי לבוש בשנה וזאת התעשייה אולי
(52:17):
הכי מזהמת בעולם להוציא שתי תעשיות אחרות בטח האנרגיה והתחבורה או אתם יכולים לשאיר
לבד מדובר על 274 מיליון פרטי לבוש,
שמיוצרים ביום אנשים, אנחנו לא צריכים את זה.
זה מוגזם זה מוגזם אפילו בשביל המין
(52:39):
האנושי שאנחנו באמת עברנו כל גבול אפילו בשבילנו זה מוגזם אז בואו אני יודע,
שהסביבה חשובה לכם, אני יודע שהחיים שלכם פה חשובים לכם ושאתם רוצים לנשום סך הכל
אוויר נקי ולהיות קצת יותר מאושרים בסביבה שלכם ובאיפה שאתם נמצאים ובחוויה האנושית שלכם,
(53:00):
אז אני חושב שהקריאה שאני מוציא מהפרק הזה זה פעם הבאה כשידנו קלה על המקלדת ואנחנו
רוצים לרכוש את הפריט הבא אנחנו נגיד לא,
אולי יש לי מספיק, רק להיום יש לי מספיק ניקח את זה כל יום ביומו.
אז זהו נגמר הפרק.
(53:22):
Music.
Popular Podcasts
Dateline NBC
Current and classic episodes, featuring compelling true-crime mysteries, powerful documentaries and in-depth investigations. Follow now to get the latest episodes of Dateline NBC completely free, or subscribe to Dateline Premium for ad-free listening and exclusive bonus content: DatelinePremium.com
Stuff You Should Know
If you've ever wanted to know about champagne, satanism, the Stonewall Uprising, chaos theory, LSD, El Nino, true crime and Rosa Parks, then look no further. Josh and Chuck have you covered.
Intentionally Disturbing
Join me on this podcast as I navigate the murky waters of human behavior, current events, and personal anecdotes through in-depth interviews with incredible people—all served with a generous helping of sarcasm and satire. After years as a forensic and clinical psychologist, I offer a unique interview style and a low tolerance for bullshit, quickly steering conversations toward depth and darkness. I honor the seriousness while also appreciating wit. I’m your guide through the twisted labyrinth of the human psyche, armed with dark humor and biting wit.