February 27, 2024 • 51 mins
הי אני דניאל ברון, ברוכים הבאות לאלטרנטיבה.
בפרק זה דיברתי עם חגית גפן אישה מיוחדת מאוד ומנכל״ית הרשת הירוקה, ארגון הפועל למטרת חינוך לשמירה על הטבע על האקלים ועל הסביבה. חגית הסבירה את האתגרים בחינוך דור העתיד ושיטות העבודה של הרשת הירוקה כדי לבצע את המשימה המרשימה הזאת.
חגית מספרת על האנשים המרתקים והמגוונים שהם חלק ממשפחת העובדים שלה בארגון, על שאלות שנוגעות להשפעת המלחמה על החברה. תהליך המלחמה, החוסן של הקהילה, ומה ההשפעה המשוערת של המלחמה על הסביבה שלנו.
במהלך הפרק, חגית מעניקה לנו מבט מחוץ לקופסא על המושג של 'היות כאן ועכשיו', סוג של מיינפולנס, מתוך מבט על הקשר האינטימי שלה עם שבט המסאי. היא מדגישה את ההבנה שיש לנו מה ללמוד מאורך החיים של הלקטים ציידים, לקחת מעט ממה שהיא נזכרה בו בשהיות הארוכות עם האנשים המיוחדים הללו.
הפרק מציע לנו הזדמנות לחוות נסיעות לאפריקה דרך חוויותיה עם שבט המסאי, ומעוררת בנו מחשבה על המציאות בה אנחנו חיים.
נהנתי מאוד, אם נהתם כמוני מוזמנים לשתף עם חברה או חבר אחד שיפיק ערך מהפרק.
לינקים:
התפתחות דרמטית שתהפוך את האקלים והעולם לכאוטי עוד יותר ממה שהוא היום.
אתר: https://www.reshet-yeruka.net
פייסבוק: https://www.facebook.com/reshet.yeruka
אינסטגרם: https://www.instagram.com/reshet_yeruka/
אלטרנטיבה לינקים:
פטרון - https://www.patreon.com/user?u=95997525
פייסבוק - https://www.facebook.com/UptoUs.TLV
לקבוצה - https://www.facebook.com/groups/522418525225810
אינסטוש - https://www.instagram.com/uptous.tlv/
אלטרנטיבה - https://linktr.ee/Uptous.tlv
Mark as Played
Transcript
Episode Transcript
Available transcripts are automatically generated. Complete accuracy is not guaranteed.
(00:00):
Music.
(00:26):
שלום אלטרנטיביות ואלטרנטיבים אתם שוב בפרק חדש.
ואני אני מתרגש למרות הימים
הקשים אני מתרגש כי אני מדבר מעין תמר מדרום ים המלך ואני מתרגש כי אני חגית גפן
מהרשת הירוקה באמת ארגון שרציתי לדבר איתו המון זמן ומשום מה לא יצא אבל הנה עכשיו
(00:50):
זה יוצא שלום חגית תודה שהגעת כפיים.
אז מה נשמע?
מה נשמע בימים הקשים האלה והמשוגעים?
וואו באמת ימים משוגעיים, ימים שבהם אנחנו מנסים לתפוס את עצמנו ולראות איך מחזקים
את החוסן שלנו ואת החברה הישראלית.
(01:12):
ימים מאתגרים אבל אנחנו אופטימיים, אנחנו מאמינים, מאמינות.
אנחנו גם מאמינות כי אין לנו יותר מדי ברירה נכון?
מה אנחנו יכולים לא להאמין נאמין, הרבה
אנשים עובדים קשה וחזק בשביל
שאנחנו ממשיכו לחיות את החיים שלנו זה
(01:33):
די מטורף בדיוק סיימתי הקלטה של
פודקסט עם אליצח תמבינס כי הוא מחברת YSB והוא
סיפר שאשתו בקבע ורק מאז המלחמה הוא הבין כמה אנשי קבע הם כאילו אנשים אחרים וכאילו
כמה קוות צריך לתת להם אז גם לקחתי את זה מהשיחה איתו הרבה הרבה דברים שלקחנו כמובנים
(01:55):
מאליהם פתאום אחרי המלחמה.
נראים כל כך אחרת, כל כך לא מובנים מאליהם והנה אנחנו כאן יכולים להקליט פודקאסט
בנושא אקלים ולקוות שלמישהו זה יהיה אכפת.
כן אין ספק שאתה בהישרדות ובמלחמה אז אתה בעצם מצד אחד אתה מוכיר ומעריך את הדברים
(02:19):
שכן יש אבל קשה לדבר על משבר אחד כשאתה בעיצומו של משבר מאוד מאוד גדול אחר.
ממש, אבל בכל זאת את יודעת שהפרק הראשון שקלטי אחרי המלחמה היה עם אופירה אילון,
לא יודע אם את מכירה אותה היא פרופסורית מאוניברסיטת חיפה והיא אמרה לי,
זה הפרק הראשון ממש שבועיים שלוש אחרי והיא אמרה לי, זה האסקפיזם שלי,
(02:43):
אפילו שזה לא הזמן ולא בטוח המקום לעשות את זה עדיין אני מאמין שיש הרבה אנשים
ששומעים את זה וזה כן טיפה נותן להם גם התנכת וגם מה לעשות האקלים.
האקלים לא מעניין אותו המלחמה הזאת הוא בכלל ובכלל לא אכפת לו ממנה והוא ימשיך להשתנות,
וימשיך לשנות את התרבות של בני האדם לא משנה כמעט מה יקרה במלחמה למרות שיש דיבור כזה, את שמעת על זה?
(03:13):
במלחמות יורד יותר גשם? שמעת על זה?
כנראה שהחיילים מרגישים את זה היטב, אתה יודע יש לי 4 בנים ושלושה מהם ככה,
שניים בקבע דיברת על אנשי קבע ואחד שהתגייס למילואים מנתחילת המלחמה ואוך ערניק
סייר את צנחנים והוא כל גשם שירד בפעם הראשונה שבחיי לא כל כך שמחתי לקרטוק חשבתי על הבוץ,
(03:35):
חשבתי על הגשם ועל הפור וככה השנה הזאת היא בכלל יצאה לי מפוקוס של ליהנות רגע
מחורף גשום ופורה יותר במחשבה על מישהו צריך אז התחושה היא באמת שצריך לסעוד בשנאי שטח שהם לא פשוטים בכלל.
בימים האלה. אני זוכר אותי בצל, בבוץ, אנחנו בתות חנים באמל הרס.
(04:02):
אויבבוי מה שהיה קורה בבוץ.
אויבבוי. הכל נהיה פי מיליון יותר קשה.
כן. כן, אני מקווה שאנחנו שורדים של סבבה טוב לענייננו בפודקאסט,
כרגיל נשחפנו, גרירו אותי, נגררתי, סתם האמת שגררתי.
אתה גררת הפעם, זה לא אני. גררתי, אבל בואי נשמע קצת עלייך, אני לא יודע אם כל
(04:26):
האנשים מכירים גם את הארגון הרשת הירוקה וגם אותך חגית,
אני אשמח שתספרי כמה דברים על עצמך ועל הארגון ובאמת מה המטרה למה אתם עושים את
זה? מי אתם? כמה אנשים אתם?
איפה אתם פועלים? תני לנו את הכל.
אז טוב, אז אני אתחיל רגע דווקא באמת מהארגון כי אני חושבת שהוא ארגון שחשוב להכיר
(04:49):
אותו והוא ארגון שנותן המון המון תקווה לי לפחות.
אנחנו צוות של משהו כמו 50 מנחים, מנחות ומנחים מכל הארץ, מכל החברה הישראלית,
זה אומר שיש לנו מנחות שהן בדואיות ויהודיות וארביות,
ודתיות וחילוניות, וגם כמה גברים.
ואנחנו כבר פועלים מעל 25 שנה בנושא של חינוך לטיימבוט, וסוגיה של שינוי אפלים, תשמיר האפלים.
(05:18):
עברנו הרבה דברים במהלך השנים ביחד, ואם הייתי מאחלת לחברה ישראלית להיות ביחד
בכבוד, בערכה, באהבה, באמפטיה אחד לשנייה ואחד לשני.
כמו מיני חברה ישראלית כזאת, אבל שעובדת מאוד ומאוד יפה עם מטרה משותפת.
(05:39):
עם המון מצד אחד בידול של כל אחת מהחברות האלה.
יש לנו בנות חרדיות שלא מגיעות לעימי הצוות שלנו, כי יש גברים בעימי הצוות עם המון המון כבוד.
זאת אומרת, משהו שמכבד ומחיל את כל השונויות האלה ואפילו רואה בהם את היתרון הגדול.
אז אני חושבת שזה משהו שנותן המון המון תקווה לחברה הישראלית בהבנה.
(06:03):
שאפשר להתנהל, הנה גם ימים קשים, גם ימי מלחמה, גם ימי שלום אחרים וגם ימים של
הרבה מאוד עבלות, גם סיבותיות, גם חברתיות, ואנחנו ביחד באמת בתחושה של משפחה כזו
קטנה שרוצה לעשות את השינוי הזה,
שרוצה לעשות את השינוי דרך חינוך של איזושהי הבנה של אנחנו בעצם עובדים מול סוכני שינוי.
(06:25):
כלומר אנחנו עובדים מול אנשים שאנחנו מזהים גם בתוך מערכת החינוך הפורמלית זה לא
עבודה מול ילדים אלא זה בעיקר עבודה מול הגננות,
המורים, המנהלים לפעמים מפקחים כדי
שבעצם הם יבינו קודם כל
יתנו את הדברים שמעניינים אותם
(06:45):
כלומר אין לנו איזה מערכי רוציר כי סתס 1-2-3 זה הדבר הנכון אלא זה מגיע מתוך הצורך
של אנשים ומתוך הרצות שלהם לשנות בדברים שהוכפות שיש להם והאתגרים שיש להם במקום
שבו הם נמצאים ובעצם אנחנו מנסים להכשיר אותם,
לקחת אחריות ולהוביל במנהיגות את כל הסוגיה הסביבתית-חברתית אקולוגי.
(07:12):
שאלה קטנה שאני אבין טוב אז את אומרת יש לכם בערך 50 אנשים שהם סוכני שינוי משהו מכל המגזרים,
משהו בכל הגיאוגרפיות בישראל או לפחות רוצה להיות בכל הגיאוגרפיות ובעצם האנשים האלה בעצם ניגשים.
(07:32):
למורים למחנכים ולבתי הספר ובעצם מייעצים להם, מעבירים להם מידע בנושא אקלים וחברה,
כדי שהם יטמיעו את זה אצלהם במוסדות?
כן, אבל אני אגיד האנשים שלנו הם מנחים, כמובן שהם סוכני שינוי אבל הם מנחים.
באופן הפעולה שלנו לזהות את סוכני השינוי, זה יכול להיות במערכת החינוך הפורמלית,
(07:55):
כמו שאמרת גננות מורות מנהלים, אז זה יכול להיות גם תבוצות של פעילים ברשויות,
תבוצות של מבוגרים, של גמלאים,
זה יכול להיות עבודה מול הרשויות עצמן, ובעצם אנחנו רוצים לתת את הכוח ואת הידע,
אנחנו נותנים בעצם את הפלטפורמה, את המסגרת, כי בעצם כשאני מנסה רגע לחשוב,
(08:15):
אני רוצה לחשוב על אזרח העתיד במדינת ישראל, וכשאני מחנכת ילד בעצם, מה אני רוצה ממנו?
אז אני רוצה ממנו שהוא יזהה איזושהי עבלה, איזשהו משהו שהוא לא באמת...
הוא רואה שמשהו לא מתנהל בו בסדר, הוא לא צריך להיות בשביל זה מדען,
הוא לא צריך להיות בשביל זה אנתרופולוג. הוא רואה שיש איזושהי עבלה.
(08:37):
הוא יכול ויש לו את הכלים ללמוד ולהעמיק בנושא, כי בלי הידע אתה לא יכול לצאת ולפעול על בלי איזשהו בסיס ידע.
ויש לו את כל הכלים אחר כך לפעול ולעשות שינוי.
כלומר אני לא רק לומד את זה ברמה אקדמית, זה לא העניין של רק הלמידה של הנושא,
אלא מה אני יכול להשפיע ואיך אני יכול לשנות.
(08:57):
אני רוצה אזרח פעיל, אני רוצה מישהו שמזהה את העבלות האלה, שמבין שמשהו לא עובד בסדר.
מהפתן, מהקרביים, איזושהי אינטליגנציה של קיימות כזאת, אינטליגנציה אקולוגית,
שאומרת משהו פה לא נראה לי, שאני יכול מצד אחד להעמיק בה, ומצד שני,
זה לא פחות חשוב, זה לצאת לפעולה.
(09:17):
כלומר, לפעול כדי לעשות שינוי. ואיך מלמדים את הדבר הזה?
וואו, איך מלמדים? באמת. מלמדים את זה, זה מאוד מאוד קשה, כי זה בעצם לתת את ה...
ואנחנו נמצאים גם בפריפריה, בפריפריה חברתית, כלכלית במדינת ישראל.
צריכה לתת את האמון שאני אפילו לעשות שינוי. מהביי דפיניישן, אתם בפריפריה ולא תהיו בתל אביב?
(09:39):
לא, אנחנו גם וגם, אבל אנחנו מאוד מאוד אוהבים, מאוד מאוד אוהבים להיות במקומות
שבאמת נדרש בהם השינוי והמנהיגות הזאת שתוביל לעשות שינוי.
אני יכול לשתף אותך שעשיום עשיתי טיול קטן בארד, כי אני פה בעין תמר והעיר הקרובה
זה בעצם ארד פעם ראשונה שאני בארד אני מודה.
(10:01):
טוב וקיבוץ דן לא אני תל אביבי במקור שזה יותר רחוק מקיבוץ דן גיאוגרפית אם את
שאלת אותי קונספטואלית אתה רחוק מארד מאוד ואינך בעצם סיבה להגיע לשם,
פסטיבל ארד לא יצא לי להיות,
והייתי באמת מאוד מופתע ממה שראיתי באמת בהזנחה.
(10:25):
נוראית, באמת לא נראה טוב שם אבל דווקא משום מה יצאתי אופטימי כי האנשים שם הסתדרו
פשוט סבבה מכל סוגי החברה הישראלית ודווקא כאילו מה תיכול להגיד לי על זה,
על מה שראיתי שם זה ניתוח נכון או שיש שם דברים מתחת לפני השטח שאני לא ראיתי פשוט?
(10:45):
קודם כל אני לא מכירה מאוד מאוד טוב את הראד אנחנו עובדים שם דווקא בבתי ספר חרדיים
עם מנחות חרדיות, אבל אני יכולה להגיד ש...
כן אז אני רק למסגרת ראיתי המון חרדים, המון בדואים, המון אוכלוסייה הרוסית מסורתיים
כאלה ואחרים ומעט מאוד חילונים ראיתי אבל ראיתי גם אותם.
(11:07):
זה בגדול מה שראית, מרבית האנשים. כאילו, הכי פחות ראיתי אנשים כמוני כמוך שם.
חברה ישראלית בהתגלמותה ואני חושבת שמאוד מאוד חשוב, כי אני חושבת שדווקא הסיפור
של הסביבה והחברה נותן לנו, בעיקר הסביבה נותן לנו איזה מכנה משותף שהוא אינטרס של כולם.
לא משנה מאיפה אתה ומאיזו חובה אתה, לטבע אין גבולות,
(11:31):
במשבר אקלים אין לו גבולות, ולכן אני חושבת שזה
משהו שהוא מאוד מאוד מאחד עם איזושהי מטרה משותפת עם
איזשהו ייעוד שיכול דווקא ליצור את החיבור היותר טוב אני מאוד מאוד מקווה שיש חיבורים
כל מקום לגופו תמיד יש גם מתחים זה בטח לא פשוט אבל הרגשתי שיש חיבור שם די טבעי
וטוב האמת כן זה מרגש הלוואי שהיית באמת צודק אולי,
(11:56):
לא יודע זה מה שאנחנו מייחלים לו אבל אין ספק שכשחיים ביחד חיים משותפים צריך להסתדר
זה צריך להסתדר ועדיף שטוב,
ואם עושים את הדברים הנכונים ואת הכבוד,
בעיקר כבוד אני חושבת לאחר ממי ששונה ממך,
זה משהו שמנסים לעשות אותו.
קודם כל לתת את ה... אז רגע אחזור למה שאמרתי קודם, סליחה שהצרפתי.
(12:22):
זה לתת את האמונה לבן אדם שבאמת אתה יכול להשפיע, שבאמת אתה יכול לעשות שינוי,
כי לא לכולם יש אפילו את האמונה הזאת, שאם תעשה משהו ותפעל אתה תייצר שינוי.
אז זה באמת להתחיל מההצלחות קטנות, ולהראות שאם אתה בונה את זה נכון,
אם אתה מטיל ספק, ויש לך עכשיו כן חשיבה ביקורתית,
(12:42):
אבל כן אתה בא עם איזושהי באמת, איזשהו ידע ואיזשהו רצון לעשות את השינוי הזה, אז אתה יכול להצליח.
וכל אחד יכול להצליח, כל אחד מאיתנו, גם אם הוא אזרח מאוד מאוד קטן,
מה שנקרא. אפשר להצליח. אז אנחנו מנסים לתת הצלחות קטנות וכלים,
כדי לעודד את הביטחון ואת ההבנה שאפשר לעשות שימום.
(13:04):
זה מסר מעולה. איך עוברים את ההכשרה הזאת אצלכם להיות, איך קראת לזה? מנחים?
מנחים בראש התאיבוקה. האמת היא שיש לנו אנשים, מנחים מנגוון גדול של תחומים,
איך מגיעים לזה? מה ההכשרה שלי?
כשאנחנו מחפשים אנשים, אז יש כל מיני, יש כאלה עם תיארים שניים במדעי הסביבה,
(13:26):
אבל יש לנו מנחות שעובדות בגיל הרך עם גננות, אז הן יותר יודעות להפעיל עבודה,
עבודת קפה עם גינה ועם דברים כאלה אז יש לנו מגוון מאוד מאוד גדול של אנשים,
יש לנו מישהי דוקטור לביולוגיה ימית ויש לנו מישהי.
באמת מכל התחומים ואז יש הכשרה מאוד
(13:46):
מאוד עמוקה ברשת הירוקה וכל השנים אנחנו עושים כל
השנה חלק מאוד משמעותי זה מדבשי הצוות
והלמידה כל הזמן אתה צריך ללמוד כי אתה צריך להחזיק את הידע הרחב ואגב להעמיק מקומית
לפי הצורך זה באמת דורש כל הזמן הכשרות אני מעניין אותי את אמרת אנחנו קיימים 25
(14:06):
שנה במה הייתם עסוקים לפני 25 שנה ובמה אתם עסוקים היום.
היום זה השינוי הקלים וההתחממות הגלובלית היא מאוד בפרונט של העולם לפני 25 שנה
אולי היה את החור באוזון אבל זה היה הרבה פחות.
חזק ממה שקורה היום וזה גם, תכל'ס הסביבה הייתה יותר נעימה מאשר היא היום.
(14:31):
אז מה... אז אני אגיד, זאת אומרת, זה שאלה מעולה ומעניינת, כי הרצון רוקע כמה מטעם
מרכז הישל, ומטעם קרן קרב משא יפה.
אה, באמת אתם קשורים להישל? כן.
עד היום? אנחנו עד היום אנחנו בחיבורים, אנחנו הזרוע החינוכית של הישל,
יצאנו בעצם מהישל כמי שאפראי עליו חינוך.
(14:52):
והרצון אז היה, זה מאוד מעניין, היה רצון לעשות שינוי במערכת החינוך,
והיה רצון להגיד בואו נלמד קצת אחרת, ולקחנו את זה ואמרנו בואו ניקח קבוצת מנהיגות,
אנחנו נלווה את המורה שתי אחראית על קבוצת המנהיגות הירוקה.
אנחנו רוצים למידה שהיא לא רק של כיתות של אותה כיתה אלא לקחת ילדים שנבחרים לקבוצת
(15:14):
המנהיגות, כלומר קצת דמוקרטיה בבחירות, אחר כך להביא ילדים שהם גילאיים שונים.
אנחנו לא הבאנו את הנושאים מוכנים, אנחנו ביחד עם המורה פרסנו נושאים,
התלמידים העלו את מה שהם רוצים לטפל בו.
הלמידה הייתה כזאת שהמורה לא לימדה אלא היא למדה ביחד ועשתה ביחד עם התלמידים.
זאת אומרת הבאנו משהו שהוא היום לשמחתי הרבה, אז היה מאוד חדשני מנהיגות ירוקה,
(15:39):
היום יש אותו כמעט בכל בית ספר.
וזו באמת תפיסת העולם שלנו, בואו נביא את איך שאנחנו חושב שצריך להיות.
אנחנו ארגון לא מאוד גדול, עד רבה שכולם ייקחו ויעשו כי אנחנו מאמינים בטוב,
בטוב הכללי, בטוב של כולם כי אנחנו מאמינים בהחלט הכלל בלתת אותו ואנחנו בעצם מפתחים
את הדבר וזה נכון שהיום בפרונט נמצא משבר האקלים אגב זו סוגיה מאוד מעניינת.
(16:04):
אנחנו באמת זיהינו כבר לפני שש-שבע שנים, שזאת הולכת להיות האבן הגדולה,
כשעוד לא הייתה מודעות ועוד לא דיפרו על זה כל כך הרבה כמו היום.
עשינו הכשרה מאוד עמוקה לצוות שלנו, כדי להיות מאוד בעניינים.
למדנו את זה ממש מדעית גם, והיכרנו את הנושא היטב.
ואני זוכרת את עצמי עוד לפני הקורונה, אני רצה מכל מקום, אפילו לבתי אבות,
(16:28):
ולכל מקום שהוא יכול לשמוע אותי, רק מדברת על הנושא הזה של משבר האגלים.
אם רק תשמעו, הנה יש פה כזה דבר בכלל ואז הגיעה משפרה קורונה והנה עכשיו מלחמה
והיום אנחנו כבר במקום אחר שיש מודעות, אגב הרבה התנגדות גם אבל יש מודעות גדולה ומאט מאוד שינוי לצערי,
בפועל בישראל!
(16:49):
לא אבל בעולם זה כבר מתחיל לקרות ראית מה קורה באירופה?
הם בדיוק יתקנו עכשיו את כל היעדים שלהם וכבר, וואי אני אכרב להוציא את הכתבה הזאת
ששלחו לי אבל באירופה כאילו כל הלוז שהיה אמור ל...
לא כל, חלק מהלוז שהיה אמור לקרות עד 2050 הם מקדימים אותו ל-2040 כי הם קולטים
(17:12):
שהדברים מתחילים להידפק בקצב הרבה יותר קיצוני ממה שיחשבו וזה ברור מאליו שזה יקרה
לי לפחות זה ברור לא שפתאום יהיה נקודה שהכל יקרוס לתוך עצמו לא,
אבל זה כאילו לאט לאט כדור שלג מתגלגל, מתגלגל, וואז בום, נהיה פה חם ממש, ובנגב לא יורד גשם שנים.
(17:34):
בנייל, אתה אופטימי, ואני אוהבת את האופטימיות, אני חושבת שקוראים דברים,
הם קוראים לאט מדי, ואפילו קצת מאוחר מדי, ואני אגיד,
אירופה גם היא רק אירופה, בהקשר הזה, והיא באמת זאת שהכי, ככה לוקחתי את זה ברצינות,
אבל אני רק חושבת על מה יקרה אם טראמפי בחר בארצות הברית, אז אנחנו נלך כמה צעדים אחורה,
(17:56):
זאת אומרת יש פה איזה שמונה צעדים אחורה אחד קדימה, יש פה ניסיון מאוד מאוד גדול
אבל אנחנו רחוקים מלעמוד ביעדים של עסקים כרגיל כרגע.
בישראל מתוח, בישראל מתוח. וגם לצערי בעולם אבל כן, זה נכון, יש הרבה עבודה לעשות
ולצערי זה מגיע, ואני רק אגיד ואמר פה שאנחנו באמת כבר כמה שנים,
(18:17):
כבר שנה וחצי חושבים על הנושא הזה ומדברים,
אני לא מאמינה שאני אומרת לך את זה כי כשעוסקים בחינוך,
אנחנו מדברים על שינוי אקלים.
אז אנחנו מדברים על מיטיגציה, על הצורך בלהפחית את כמות הפלטות.
זה הכתבה שרציתי להקריא לך, אני אקריא לך אחרי.
ומי כמוני מאמינה בזה שכל אחד מאיתנו צריך לצמצם את כמות הפלטות שלו,
(18:41):
ובחינוך בטח שאתה צריך לתת דוגמה אישית ולהסביר את הרציונל של זה ולפעול בכיוון הזה.
אבל לפני שנה וחצי, שנתיים אפילו, ארבעה חודשים הסתובבתי בבטן עם מועקה מאוד גדולה
עד שפתאום אמרתי לעצמי חגית, הגיע הזמן לדבר כבר לא רק על המתיגציה,
כבר על האדפטציה. כבר צריך להארך.
(19:02):
כן. כבר צריך להארך, ואנחנו יוצאנו בפיתוח חדש שדיבר על, אנחנו קוראים לזה בתי
ספר כמרכזי חוסן, כבר אנחנו מעל שנה פותחים את הנושא הזה,
שבו בעצם יהיה מענה לקהילה שמסביב ולהערכות בעצם של בתי הספר ולראות אותם כמוקדי
שוב מה זה ברשות שיש כל כך הרבה בתי ספר וכל אזרח במדינה יש לו בית ספר בקרבת ביתו,
(19:28):
אז בעצם איזה מקום זה שהוא יכול להיות מקום של חוסן קהילתי לרגעי משבר.
ואופס, הנה הגיעה המלחמה, ואז אנחנו מתחילים להבין מה זה חוסן,
ומה זה קהילות שפועלות בחוסן, ואני רק אגיד בדרך כלל חוסן עובדים בזימי שגרה, לא במי משבר בעצמו,
אבל אנחנו בעצם מבינים שצריך כבר לארף, וצריך להערך, ובתי ספר המקומות שחשוב לעשות את זה בהם.
(19:55):
ובכל הקהילות שלנו בעצם צריך להערך, אנחנו רואים את ההבדל בין קהילות שהיה להן
חוסן, יש להן חוסן, בשביל המלחמה איך הן מגיבות, לומת קהילות חלשות יותר,
איזה הבדל משמעותי זה כשאתה מכין קהילה ונערך בחוסן קהילתי.
לגמרי, אני רוצה כאילו לחבר אותך, אני רוצה כאילו שני דברים לחבר אותך, לדברים שהיו בפודקאסט.
(20:18):
מעניין אותי אם את מכירה את אופר קרן מכירה אותו, את אופר קרן הוא הופיע בפודקאסט, קוראים לפרק פרק 68,
ההתחממות הגלובלית כבר כאן הערכות, הוא בדיוק מדבר על מה שאת מדברת עליהם והוא
אחראי אנרגיה של אשכול גליל מזרחי או מערבי אני לא זוכר.
(20:39):
אני מציע שתתחברו כי הוא פשוט אחד, הוא מהסוכני שינוי שלך עוד מלפני שנפגשתם,
אז אם את תרצה אני אעשה ביניכם את החיבור.
דבר שני היה לי פרק עם שימי רף, פרק לא מזמן, והוא אומר לי המהפכה הבאה,
כי אני עשיתי אצלו קורס ליקוט, אז הוא אומר המהפכה הבאה זה מחנכי הער.
הוא אומר כולם תיכנסו לזה עכשיו, כי זה עומד להתפוצץ וכולם ירצו את זה.
(21:02):
מה את חושבת על זה? אז כל הכול אני אגיד ואמר, אנחנו ממש ת הוקחים בדבר הזה,
ואני רגע רוצה לומר איזשהו רציונל, אנחנו יותר ויותר מתרשקים מהטבע.
ואנחנו יותר ויותר מפחדים מהטבע. ילדים שלא קרובים וחווים חוויות טובות בטבע.
אחר כך גם לא יוצאו לשמור עליו. וזה המצב של הניתוק הכל כך גדול.
(21:24):
ואנחנו דחפנו ומאוד נמצאים שם בסיפור של גני יער, ואנחנו קוראים לזה חינוך חוץ,
לא חינוך יער, בגלל שאצלנו אין יערות כל כך בישראל.
ואנחנו מאמינים שלמידה בחוץ, על בסיס מתמשך וקבוע, אנחנו מנחים על זה הרבה מאוד
בננות, הרבה מאוד מורות, לצאת החוצה על בסיס קבוע להיות,
(21:45):
לא לצאת חד פעמי לאיזה טיול, זה לא טיול, אלא השירות הזאת.
בדבר, אנחנו בעד זה, אנחנו מנסים כמה שיותר ללימוד מהסביבה הקרובה,
אגב, זה יכול להיות הסביבה הטבעית, אבל זה גם יכול להיות מהקהילה שנמצאת מסביב,
זאת אומרת, לצאת מי, ואנחנו קוראים לזה להנמיך את הגדר בין בית הספר לבין הקהילה והסביבה,
(22:06):
אנחנו ממש תומכים בדבר הזה ואנחנו
קוראים תראי זה קצת קשה להוציא מורות שכל
כך הרבה שנים מלמדות יש המון המון כמובן קשיים אבל להרגיש את הביטחון הזה את החוויות
הטובות האלה בלי זה אנחנו הולכים לאיבוד זה קצת מחבר אותי גם באמת מאיפה שאני איבא
זה ממש מתאים לחיים של הצעדים לקטים שאותם אני מכירה היתר.
(22:32):
אה נכון בשיחה המוקדמת שלנו אמרנו שנדבר על זה ונתחיל מזה אז יופי אני שכחתי אז הנה עכשיו הגיע הזמן,
אז הנה אני אגיד שאני במקצועי רגע רגע אתם מסגרי אותנו זה מטורף כאילו את סיפרת
לי על זה ואף תגבוה רגע חכה אז חכה רגע אני אספר רגע אני מספרת על עצמי ועל החוויה
שיש לי מצוינים לקטנים בתנזניה,
(22:55):
במקצועי אני זיאולוגית ואיקולוגית וכשהגעתי בעצם בפעם הראשונה בחיי לאפריקה הגעתי
בגלל בעלי החיים והטבע זאת הייתה האהבה שלי מתי זה היה?
אז התחלתי להכיר זה היה לפני 25-30 שנה בשוקו ב-90's ב-90's כן ושוקו.
(23:17):
והגעתי כמובן לטבע מרהיב בעיקר במזרח אפריקה אבל לא רק אמרתי מה אני עושה עם הדבר
הזה זה הייתי נסערת נורא, ואמרתי טוב אני אתחיל להדריך גם באפריקה,
ועשיתי קורס מבליכי טיעונים בחול, ונמצאתם הקורסים באוניברסיטה,
ואני מדריכה ככה כל החיים, אז התחלתי להדריך באפריקה.
אבל אני חושבת שהתאהבתי שם, למדתי, והתאהבתי ממש באנשים,
(23:43):
השבטים השונים, כשהגעתי לשבט הזה של הציידים לקטין, שבט האדזאבה בתנזניה,
וואו, כאילו משהו נפתח בי והרגשתי שהגעתי הביתה ולא עמירתי שום דבר אחר חוץ מלהיות
איתם לחזור אליהם וכבר היו לי ארבע בנים קטנטנים וכאילו ממש הרגשתי חנוכה שאני חייבת לחיות איתם.
(24:12):
זה סיפור נורא נורא ארוך, רגע, רגע. זמן יש לנו? בסדר, יש לנו רבע שעה עשרים דקות
לספר את זה, אבל... יהיה לה. רגע, בוא, שנייה.
איך הגעת לשם פעם ראשונה כאילו? איך מגיעים לשבט הזה?
הם עדיין קיימים היום אגב? הם קיימים היום, הם בסכנת הכחדיים ממש הולכים ועומדים
להיעלם מהעולם לצערי הרב, אבל הם עדיין מנהלים אורך חיים מסורתי,
(24:34):
הם נשארו במשהו כמו אלף אנשים, כלומר ברור לך שזה הסוף של הסוף,
ואני בעצם הגעתי אליהם בפעם הראשונה דרך בעצם ההדרכות שלי,
דרך פיירוטית אני עובדת בחברת עולם אחר, ויש שמה מישהו מקומי שעושה לנו את החיבוך,
שחי איתם במאוד שנים זה גם סיפור רק עליו לספר זה סיפור מאוד ארוך אבל הגעתי אליהם
(24:57):
ובפעם ראשונה שיצאתי הגעתי והצאתי עם הגברים לצוד ואני לא השכתי לבכות מראו התרגשות
ואמרתי אני חייבת לממש את החלום הזה שלי ולהיות שם,
ולראות ולהכיר ולחוות את הדבר כל כך ראשוני ופרעי הזה שנקרא צידים לקטים שבטת זאבה.
(25:20):
ולימים אני כבר מעל עשרים שנה מדריכה באפריקה אז יחד עם זה שלפעמים לרוב אני מגיעה
עם קבוצות וזה כזה משהו פדיומי ואני הצלחתי במהלך השנים לקחת כל פעם פרקי זמן,
פעם אחת זה החודש פעם חודשיים ובשנה שעברה זה היה ארבעה חודשים שהייתי בתנזניה
(25:41):
של בעצם כל מה שמעניין אותי זה להיכנס ולהיות איתם מה שאני עושה בעיקר איתם זה
פשוט להיות את חוזרת לאותם אנשים או שזה כל פעם אנשים אחרים מהם?
אז ציידים הקטים הם חיים בקבוצות קטנות של 20-25 אנשים זה תלוי בכושר הנסיעה של
(26:01):
בית הגידול ובעצם הם נודדים אבל תמיד חושבי שזה אותה קבוצה אבל לא, כל פעם שאני בא זה,
זה אנשים אחרים, אבל הם כבר מכירים אותי. זאת אומרת אני שואלת איפה נמצא הציפיתי?
אז הם אומרים לי ציפיתי שם.
איפה זה? הם מתפזרים, הם לא נשארים בקבוצה אחת כל הזמן אליי, הם זזים ממקום למקום
(26:21):
וגם בין קבוצות, ולכן אני פוגשת כל פעם... למה רגע? מה החוקיות של ההתפזרות הזאת? איך זה עובד?
כי אני מבין, הם זזים כדי לפי כמה שהאזור יכול לחלקל אותה מבחינת אוכל וזה,
אבל את אומרת שהם גם מתחלפים בין הקבוצות.
כן, הם לא מתחלפים, אבל אני יכולה, תראו, אני קוראת לזה פרי ספיריט,
(26:44):
האנשים האלה יעשו מה שטוב להם.
ואם מישהו פוגש קבוצה אחרת, והוא פוגש חבר או בא לו להישאר בקבוצה אחרת,
אז הוא יעזוב, זה לא כזה עניין, זה לא איזה משהו שהוא...
זה לא אכפת לו לעזוב את המשפחה שלו בעצם? לא, זה מאוד מעניין, זה גם תפיסת עולם, אנחנו,
כשאני אימא של ילד, אז יש לי איזו מבעלות על הילד שלי,
(27:07):
אבל אם הילד שלי הוא יכול להיות בן שבע כן הוא פוגש חבר ובא לו להישאר וללמוד עם
החבר שפגשנו מקבוצה אחרת הוא יכול להישאר שם זאת אומרת זה ממש בסדר הם לא יידגו גם מהקטע של האוכל?
לא ידאגו להם זה מאוד מאוד מעניין עכשיו זאת חברה שהם הם חיים רק על בר על צמחי בר וחיות בר.
(27:30):
הם לא ביטאו בעלי חיים ולכן הם נודדים ממקום למקום ואין להם הנגע אין שיף אין מלך
אחד אלא יש קבוצות קבוצות קבוצות והקבוצות מתחלפות זה שוב אם יש בחור צעיר שרוצה
למצוא בחורה אז יכול לעבור קבוצה יש כל מיני סיבות לעבור קבוצה.
וזה משתנה זאת אומרת אני לא באה זה
לא תמיד לאותה קבוצה אבל אני חייבת להגיד שהם כבר כולם מכירים אותי מספרים עליי
(27:55):
כבר את הסיפורים כי אני כבר לאורך השנים מגיעה אליהם על בסיס קבוע ואני מזהה כבר
רבים מהם לא את כולם אבל כמה אנשים כמוך שהם מכירים ומקבלים לתוכם יש?
הרבה? או שאת יש אנטרופולוגים שחקרו אותם, הרבה אנטרופולוגים שחקרו אותם במשך שנים
(28:16):
אני מגיעה אליהם, לא בשביל לחקור אותם, אין לי שאלת מחקר, אין לי אחריות לפרסם.
אני פשוט כל כך מתחברת ומנסה רגע לי.
זה כמו לראות מאובן חי, זה משהו שהולך ונעלם, זה משהו שמדמינו לנו.
זה משהו שאני רק יושבת ומסתכלת, אני ניתן את הדוגמה, אני מקשיבה לסיפורים שאנחנו
(28:36):
מספרים עם מלופי העולם בלספר סיפורים.
אנחנו עושים קורס בספרי סיפורים, איך לספר סיפור? אני יכולה לשבת שעות וסיפור חול
באמת לקחת שעות של ספרי בוטו. רגע, את מבינה איך אתה מבינה אותם?
אני לא מבינה את השפה, אני לא מבינה, יש לי איתי את הבחור שמדבר גם את שפת ההאדזה,
את שפת הקליקים שלהם, גם את הסואלית וגם את האנגלית והוא מדבר איתי,
(28:59):
ולפעמים אני יושבת במקשיבה לא בשביל להבין את הסיפור אחר כך הוא אומר לי מה היה הסיפור,
אלא בשביל לקלוט את כל הניואנסים האחרים של שפת הכוף והאינטונציה,
ואיך אתה משתף את האחרים ואת הצחוקים זה פשוט חגיגה אחת מטורפת של רק לשבת ולהיות, פשוט להיות בלי...
(29:19):
בלי לבחון ובלי להיבחן, בלי להזי ובלי לרצות לקחת משהו.
זה משהו שאני חושבת שבתרבות שלנו, של עולם השפע בעולם המערבי, מאוד מאוד קשה לחוות אותו. וואו.
תגידי, שומרים להם על הטבע שהם מסתובבים בו? לא, לא. בגלל שיש...
(29:42):
ככה, הם חיים באזורים שיש גם שבטים אחרים. זה שבטים של רועי צאון ובקר,
וכשיש שבטים של רועיצון בבקר ונכנסים, עיזים
כבשים פרות הם גם שוטים את המים שלהם
הם גם מחיכים מתחיות הבר אז שטוחים שלהם הולכים ונעלמים זה לא במקרה הם נעלמים
וזה לא במקרה שמעת על שבטים של הבושמנים שנדחקו למדבר קלהרי כי במדבר קלהרי לא
(30:08):
יכולים להיות שבטים של רועיצון בבקר הם בעצם אנשים שהם נורא לא לוחמים,
הם נורא צפויים ותמיד הם יפנו את המקום לאחרים אבל אני רגע רוצה להגיד שדרך ההסתכלות
על השבטים של הציינים לקטנים, כי אני מהר עוצרת אותך, כי אני יודעת שהשאלה,
כל הזמן יש לך מלא שאלות, אבל אני רגע רוצה להגיע,
כשאני מסתכלת עליהם ואתה נמצא בתרבות שהיא כל-כך שונה מהתרבות שלנו, משמעותית, קיצונית.
(30:33):
אז זה מאפשר לי להסתכל על התרבות שלי כתמונת ראי.
כאילו לראות דברים שקורים אצלם ולבחון אותי את עצמי ואת התרבות שממנה אני בא לאיך
אנחנו חיים. אני לא חושבת שאנחנו צריכים להיות ציידים לקטין, אבל זה מאפשר לי בום,
לקבל את הסבנגים שלי על המון המון דברים שאני רואה שהם חיים.
אנחנו איבדנו, התקדמנו תקרא לזה, נמצאים במקום אחר וזה מאפשר לי נורא להיות מבחינתי
(30:59):
בן אדם שבוחן את עצמו ומחליט מה הוא רוצה לקחת ומה הוא רוצה רגע לנסות לשחרר טיפה.
ואנשים שהם שמחים בחלקם ומאושרים ומרגישים שהם חיים בגן עדן,
יש להם את כל השפע שהמערכת האקולוגית נותנת להם לכאורה לא חסרת להם,
שום דבר וכך הם מרגישים בעצם עכשיו זה כבר סיפור שמשתנה אבל כך הם חיו כל השנים,
(31:19):
הם חיים בגן עדן, ואין להם רכוש ורציוד כי הם צריכים כל רגע להיות יכולים לנדות
בעקבות המזון שלהם בעקבות הגשם,
העסף הירוק ובעלי החיים שהם צדרים אז הם צריכים לקחת את כל מטלטלהם ולעבור ממקום למכון זאת אומרת,
הם באמת האושר והשמחה שלהם בחיים שלהם לא תלויים בכל.
(31:42):
יש להם עוד עיקרון שאותו אני יכולה להסביר לך שוב. מסבירה לך אותו מהראש כרגע,
אני לא מסבירה לך אותו מהבטן, מהקרביים, כי אנחנו כל כך שונים. זה עיקרון המיידיות.
זה העיקרון שאני חי כאן ועכשיו, ואני לא דואג. אני חיה את הרגע.
אנחנו כבר מזמן בתורכות שלנו לא חיים את הרגע.
אנחנו כל הזמן רוצים עוד, אין לנו סובב. יש לי תואר ראשון, אני רוצה תואר שני,
(32:07):
יש לי תואר שני, אני רוצה תואר שלישי. יש לי טלפון דור כזה, אני רוצה את הדור הבא.
אני כל הזמן רוצה, אני כמעט שכחתי לחוות להיות, גם אם זה דרך אגב כעס,
עצם, להיות רגע בתוך הדבר הזה, לא צריך מהר לפתור את זה וללכת הלאה.
הכול בסדר, אני צריכה רגע להיות ברגע, גם לחגוג.
אני צריכה רגע לחגוג בפני שאני מתקדמת והולכת הלאה.
(32:31):
והעיקרון הזה של להיות כאן ועכשיו, הטובי הזה, נדמה ששכחנו אותו.
מרוב שאנחנו כל הזמן רצים על הדבר הבא וכל הזמן רוצים את הדבר הבא גם בחומר ותרבות סליחה.
וגם בכל דבר כי אם אנחנו נצא מהמירוץ אנחנו לא נהיה שווים לא נהיה בעיני עצמנו כבר שווים.
(32:54):
התיאוריה האישית שלי מה שזה מוביל
לעולם המערבי זה לשימוש בסמים וזה למה
השימוש בסמים הוא כזה נרחב כי הוא פשוט שם אותך במקום שאתה כאן ועכשיו עכשיו מקום
ששכחנו להיות פה אבל אנחנו רוצים להיות בו במעמקי תוכנו וברגע שאנשים שותים מאשנים
שמים אחרים אז הם כן מגיעים למקום שלה כאן ועכשיו ולדעתי זה למה השימוש הוא כזה נרחב.
(33:19):
ותראה כמה חבל שאנחנו צריכים אמצעים חיצוניים כי אנחנו פשוט רגע יכולים להיות ברגע
שכחנו, התבדנו משהו שהוא את זה חבל,
עכשיו אני אומרת יש מצבים שבהם אני אומרת בסדר אני יודעת אני צריכה להיות מולטיטסקינג
הכל בסדר זה רגע מסוים אבל יש המון מצבים בחיים שאני רגע אומרת חגית רגע הטלפון
(33:41):
לא צריך להיות עלייך כשאת ממוקדת,
כשישבת עם חברה שלך בבית קפה היא מומקדת בחברה שלך ובסיפור שהיא מספרת לה לא בוואטסאפ
לחברה אחרת שאני, אוי אוי אוי אני מפסידה איזה משהו אחר.
לא, אני כאן, אני רגע כאן, שום דבר לא יקרה בזמן שאני רגע יושבת ונמצאת באותו הרגע.
כמה זה קשה לנו? קודם כל זה קשה מאוד, אנחנו עושים כל דבר עם הטלפון כבר.
(34:07):
ואני חייב להגיד לך שהשיעור הזה שאת מספרת עליו עכשיו, לגבי שיחות לפחות,
לי הפודקאסט מאוד עזר, כי אני לא מרשה לעצמי לדבר בפודקאסט ולהיות בטלפון.
אני לא מרשה לעצמי להיות בשום מקום אחר, חוץ מבפודקאסט, להוציא את הרגע הזה שחיפשתי
עכשיו את הכתבה הזאת שדיברנו עליה קודם, ומצאתי אז לשנייה יצאתי מהשיחה לחמש שניות,
(34:30):
ואז מיד חזרתי אז השיעור הזה של הפודקאסט הוא עזר לי לחזור גם בחיים האמיתיים שלי מחוץ לפודקאסט,
רגע, אתה עכשיו מדבר עם בן אדם בוא תהיה בשיחה ותפסיק
להיות בטלפון וכאילו תופסיק לעוף עם המחשבה למיליון
מקומות זה כזה חשוב אבל הקשבה קשבה אמיתית זה לא רצון רק לשים את מה שיש לך ולהגיד
(34:55):
ולספר הקשבה זה חלק מהכבוד הזה זה חלק מהמשהו שאנחנו באמת צריכים ללמוד אותו היום בכוח.
זה אולי השיעור של האנושות, השיעור של האנושות אולי זה הקשבה כי אנשים רק רוצים
לדבר והם רק רוצים לשמוע את עצמם.
אני חושב שזה כבר מגיע למצב שבאמת מרבית האנשים שתדברי איתם ותכנסו לשיחה אז הם
(35:18):
לא כל כך יתעניינו במה שיש לך להגיד, ואיך שאת תתחיל לדבר הם אולי יפעקו גם, כי זה יהיה משעמם.
הם לא רק יפעקו, הם גם ירצו להכניס את מה שיש להם להגיד על הדבר הזה.
ואוי לשכנע זה כבר ממש גדול.
זה כבר ממש כאילו... אני מדברת גם על הקשבה האמיתית וגם על התבוננות אמיתית.
כאילו אנחנו כל כך... יש לנו כל כך הרבה גירועים מסביב רגע בוא נעצור ונסתכל על
(35:43):
הדברים הכי בסיסיים שמקיימים אותנו בוא נוקיע רגע את העץ הזה שצומח לי בגינה בוא
נגיד תודה על הדבר הזה בוא נבין רגע איזה משמעויות מטורפות יש לו בחיינו תודה.
אבל למה זה שאני, זה טבעי לי? למה זה טבעי לי לדבר על עצמי ולא להקשיב לאחר? למה? למה כל אחד הוא כזה?
למה גם אני כאילו ישר צריך להכניס את הסיפור שלי ואת עצמי? זה משהו אנושי כזה.
(36:06):
את אומרת שאצלהם אין את זה? הם לא ירצו ישר לדחוף את עצמם ואת החוויה שהייתה להם?
לא, הם ירצו לדחוף, הם מספרו את החוויה שלהם, הם לא לא ירצו. זה אנושי מאוד.
כן. אבל כשהם מקשיבים למישהו מקשיבית, והם נמצאים ברגע, הם חווים את זה אתה רואה
על הפנים שלהם כשהם מקשיבים לסיפור כמה הם מרוכזים כמה הם מתבוננים כמה הם באמת ברגע.
(36:31):
באמת נמצאים שם סבבה אני
לא רוצה שכאילו השיחת תלך ממש למקום של וואי כמה מצאר שאנחנו בן אדם המודרני שהתקדם
ואיבד את כל הדברים הטובים בחיים אז תגידי לי מה את לוקחת מהחוויה הזאת בעצם,
לרשת הירוקה ולפעילות שלך היום?
(36:51):
כאילו מלבד לשימת לב הזה, אני מדבר על משהו יותר פדגוגי שאת יכולה להנחיל אותו
לאנשים אחרים. איך את עושה את זה?
אז תראה קודם כל באמת הסיפור של, הם חיים בהרמוניה עם הטבע, הם מכירים את הטבע.
אני מאוד רוצה לחזיר את הילדים או לא לנתק את הצעירים מהטבע ולחוות חוויות טובות בסביבה הקרובה.
(37:14):
היא רוצה לתת באמת את הכבוד הזה מה זה קיימות בעיניי זה כבוד בין אדם לאדם וכבוד
בין אדם לסביבה שבה חי זה הולך ביחד כי אתה צריך רגע את הכבוד קצת צניעות, זאת אומרת זה כן,
וגם יש רגע, רגע,
שניה איך אפשר ללמד צניעות?
איך אפשר ללמד את זה? זה תרגילים, אני חושבת שרגע לשבת בשקט, רגע להתבונן רגע לא
(37:41):
להגיב כל כך מהר רגע, תרגילי הקשבה.
יש גם תרגילי הקשבה שאתה יכול לעשות. יש כל מיני אלמנטים שאתה,
אם אתה מתחיל להיות מודע לזה, אז אתה לאט-לאט בונה את זה או...
שוב, אנחנו בתרבות נורא הישגית, שכל הזמן רוצה רק להצליח להצליח,
אז אתה כל הזמן צריך לבוא על חשבון מישהו אחר. אני לא אוהבת משחקים תחרותיים ממשל.
(38:04):
אני חושבת שמשחקים שיש בהם אתגר שלא מישהו אחד מנצח, אלא איך ביחד אנחנו פותרים
בעיה ורק ביחד אנחנו נצליח לפתור אותה,
רק ביחד, נכון כשאתה משחק טניס או מתקוט זה בסל שחק עם מישהו שאתם לא מחזיקים כדור
כי אתה עשית באמת מכה יותר חזקה,
רק סרווים שאתה מצליח זה לא לעניין אז באמת איזושהי הצלחה משותפת וגם את ההבנה
(38:29):
שביחד אנחנו יכולים להוציא משהו טוב יותר רגע, אתה יכול לתת כמה דוגמאות למשחקים כאלה?
מעניין של... תראה יש היום המון חדרי בריכה חדרי בריכה שאתה לא יכול לצאת מחדר
אם אתה לא משתף פעולה וכל אחד מביא את הטוב שלו כדי לפתור את הדברים האלה ואחרים
(38:49):
וזה לא יוסף מנצח זה כולנו יצאנו מהחדר, עמדנו במשימה.
הבנתי, הפויה עליי ואני לא הייתי אף פעם בחדר בריחה עדיין.
אני רוצה לספר לך סיפור, רמיאל, נזכרת לי סיפור.
עשיתי פרויקט ביחד עם אתי דיין בקניה, במסעים מראה עם המסעים.
שבו באנו קצת, זה נורא מצחיק, הם מקריבים את הטבע הרבה יותר מאיתנו,
(39:15):
אבל הצורת ללמידה שלהם היא צורת ללמידה פריטית בפקותה, ויושבים בכיסאות,
אין כיתות זה לא כמו אצלנו אבל לא משנה רצינו להוציא אותם החוץ ללמידה ועשיתי איזשהו
משחק רציתי ללמד אותם על מיון של פסולת, של חומרים ועשיתי להם מן משחק.
שרצים וצריך לחזור מהר מי שמשיג יותר ואז הוא צריך למיין את זה בסדר?
(39:40):
וזאת הייתה לי חורה תחרות ואז אני רואה שאף פעם אף אחד לא מנצח,
כלומר הילד שרץ מהר יותר מחכה לילד שרץ לאט יותר, והם מגיעים ביחד כל פעם.
ואני אומרת לעצמי, הם לא מבינים את המשחק, והם הבינו את המשחק.
והם פשוט, אין אצלם אני מנצח אותך, אנחנו ביחד משיגים את המטרה.
(40:00):
זה כל כך מובנה אצלם, יש לזה אפילו מילה נורא מעניינת, זה נקרא אובונטו.
כאילו, אנחנו כולנו ביחד על הדבר הזה, אתה מנסה לעשות להם תחרות, והם לגמרי לא.
הגיעו האמריקאים שרצו לעזור למסיות, ללמד אותם כלכלה, איך לעשות תכשיטים ולמכוח ולהצליח יותר.
הם לא הצליחו, כי השנת לא רוצה להרוויח על חשבון השנייה, והן רוצות ביחד שכל הכלילה
(40:23):
תרביש ביחד. זה כזאת תפיסה אחרת, שזה באמת נותן לך המון המון מתנות.
אבל השאלה שלך על ציידים לקטים.
יש ממש חוקים של, אני קוראת לזה מערכת החינוך הפורמלית של צעדים לקטים שאני מביאה אותם אליי.
קודם כל ילד לא מכריחים אותו ללמוד, הוא לומד, אין בית ספר, אין גן ילדים,
אם כבר הוכתוב, הוא לומד מהקבוצה של המבוגרים, מהגברים והאנשים,
(40:46):
ולכן הוא מגיע ללמוד כשמישהו עושה איזשהו פעולה, הוא בא ללמוד.
איך הוא לומד? קודם כל נתבונן.
מתבוננו, מתבוננו, מתבונן. הוא מתנסה, זה ניסוי ותהיה. לא מצליח, הוא מנסה עוד פעם.
לא מצליח, הוא חוזר להתבונן עוד פעם. ניסוי וטעיה, ניסוי וטעיה.
דרך אגב, המון כבוד לטעיה. כי אצלנו בחברה ההישגית בבית ספר, שרוצה להשיג ציון טוב, מה קורה אם להיכשל?
(41:11):
איפה, איך מלמדים אותנו להיכשל? זה לא טוב.
בדיוק. אבל איך אנחנו נלמד לטעות ולהיכשל ולקום מזה אם לא במקום כל כך מוגן כמו
בגיל הזה של בית הספר ובבית הספר שהוא מערכת מוגנת.
למה שנגיע לחיינו הבוגרים ושם
נקשל פעם ראשונה ווואו וואו אז המפעילה נפעילה
כלומר הרגע מקום לטעות התנסות ותאיה
(41:34):
והמון סיפור סיפורים מספרים סיפורים
יושבים סביב המדורה המבוגרים מלמדים את הילדים כל אחד מספר שם סיפורים לכל אחד
זה ערב גיל האיות הזאת זה פשוט מרגש הדבר הזה אז יש דברים שאני רגע אומרת שאפשר
לקחת לחינוך שלנו, שהיה בחינוך שלנו צריך לא לאבד אותו.
(41:56):
רגע בואי צדרי לי את הראש בנושא הזה אנחנו גם מתפרבים לסוף אבל זה נקודה שמאוד מעניינת אותי אני.
חושב שהמערכת החינוך מכיתה א'
עד יותבט היא פשוט כישלון אחד ענק, לא יודע אם את מסכימה אותי או לא אבל לדעתי
12 שנים שבהם אתה יוצא עם הסט כלים הספציפי שאני הצאתי איתו אחרי 12 שנים הוא ביזיוני,
(42:18):
הוא לא טועם את העולם והוא גם לא טועם את הסביבה והוא הוציא אותי הוא הוציא אותי
פחות טוב אפילו ממה שנכנסתי מבחינה הוליסטית אוקיי?
אם אני רוצה לקחת באמת מערכת שאני כמוך חושב שניסיון הוא בעל הרבה יותר ערך מהלמידה הזאת מול לוח,
ללמוד משהו 12 שנים מול לוח מבלי לנסות אותו פעם אחת זה מתופש,
(42:42):
זה גם לא עובד ואף אחד לא זוכר כלום. מי זוכר משהו מהיסודי שלו?
כאילו רק קרה... מהיסודי מהבגרות אני לא זוכר לא, ברור, אבל נגיד למדת לכתוב,
אבל אז קראת מלא ואתה זוכר איך לכתוב.
אתה לא זוכר לכתוב כי למדת לכתוב בכיתה א', אתה זוכר כי עשית את זה מלא פעמים וזה נתקע לך.
(43:02):
אז אני איתך, אני רוצה ליצור מערכת חינוך שאנשים לומדים מהמבוגרים והם לומדים,
אחד שרוצה להיות רתח פשוט הולך לאיזה מקום של רתחות והוא לומד ואחד רוצה להיות
הייטקיסט אז הוא הולך לאיזה סטארט-אפ והוא לומד שם הקוד.
אני מדבר איתך ילדים, אני לא, אני חושב שילדים יכולים לעשות את זה.
אבל איך אפשר בכמויות כאלה של מספרים לבנות מערכת כזאת שהיא.
(43:25):
סוג של למידה של כל הגילאים ביחד, כמו באותו השבט.
האם זה משהו אפשרי בעינייך? אני חושבת שצריך שינוי, רפורמה מאוד מאוד מאוד גדולה,
בתפיסת עולם של מערכת החינוך, ובכלים שרוצים לתת לילדים, ולא בכמות הידע.
אני חושבת שזה קצת קורה לא מספיק, ואני כן חושבת שיש אנשים מאוד מאוד טובים בדרך במערכת החינוך,
(43:52):
יש מורחים טובים, יש אנשים שמגיעים ונהיים מאוד משמעותיים לחלק מהילדים,
והם אלה שמצילים אותנו בעצם.
מתוך המערכת, כי מערכתי, המערכת בגדול היא בקריסא ביטית, ויש לה אמירות, והיא לא בכיוון אנחנו.
היא לא בכיוון אנחנו לתפישת עולמי. היא שומר על הילדים, היא פשוט מקום לשים את
(44:14):
הילדים, זמן שאתה בעבודה.
זה בייביסיטר. ראינו את זה במשבר הקורונה, וראינו את זה גם עכשיו במלחמה.
כן, יש בייביסיטר. אבל אני אגיד, כי זה לא פייר, זה קצת שטחי.
זה נכון וגדול לתת את הפיקורת הזאת, אבל זו לא מערכת שלא נותנת בכלל ערכים.
אני רואה הרבה אנשים סביבי, גם חבריי שגדלו, גם ילדיי שגדלו. אני חושבת ש...
(44:38):
יש הרבה אנשים שהם, אני לא יודעת להגיד, הבית הוא גם נורא משפיע,
החברה היא נורא משפיעה, אבל זה קצת פשטני להגיד, אני יודעת שלדעתי צריך לעשות שינוי
כיוון בתוך מערכת החינוך בפורמט הלמידה, אנחנו רואים שאין הישגים.
אנחנו מנסים לעשות את זה בקטן ולתת את האלטרנטיבות, את התפיסה.
כן, בטח שלמידה רב גילאית, אפילו לא, אני רגע לא מדברים.
(45:02):
איך אבל? איך? אז רואים את זה יותר בבתי ספר קטנים של לקחת כיתות שהן מעורבות,
נגיד בתחומי עניין מסוימים כמו שאתה אומר,
מישהו רוצה להיות רתח או רוצה לעבוד באיזה מלאכה או להכיר איזו מלאכה וללמוד את
זה רגע לעומק יש הרבה מאוד דרכים לעשות אבל צריך לרצות לעשות את השינוי ולהבין
את החשיבות שלו ולראות איך הוא עושים את זה מהרתי צריך פה שינוי דרמטי צריך מקבלי החלטות שיש להם אומץ.
(45:29):
לגמרי גם בחילום אנחנו יכולים להמשיך על
זה שעות אבל אני חייב להגיד לך משהו כזה אחד
אני מת על הישל ועל האנשים של
הישל זה תמיד כאלה אנשים ערכיים שכיף לשוחח
איתם אני עבדתי עם הישל הרבה היה תקופה שאני
וגיא הבחור שפתח איתי את הפודקאסט אנחנו היינו
עובדים עם הישל בנושא הסדרה שלהם סוף העולם ועבדנו הרבה עם שחר ועם כל החבר'ה ומורין
(45:57):
ובאמת אחלה ישל שבעולם יש לי פרק איתם דיברנו עם שני המנכליות עם רוני. עם רוני ותמרה כן.
עם רוני ותמרה היה זה פרק ממזמן, לפני איזה שנתיים אבל כן, אדיר אנחנו מגיעים לסוף
באמת אז תודה על הפרק אני רק, יש לי את החוב מתחילת הפרק שאני אקרי את.
(46:22):
שרונה ללוף אחראית ESG של בנק הפועלים היא שלכה לי את זה כי אנחנו עובדים על משהו
ביחד באנרגי קום שזה הדיי ג'ופ שלי, לא יודע אם את מכירה הקהילת החשנות באנרגיה,
אז היא שלחה לי כתבה, EU lays out plan to cut greenhouse emissions by 90% by 2040.
אז האיחוד האירופי רוצה לחתוך בפליטות שלו, בפליטות הפחמניות בעיקר ואני מניח שעוד
(46:49):
כמה, ב-90% עד 20-40 וגם קולטים שהדברים נדפקים,
וזהו זה רק הכתבה שאמרתי לך שמתחילים לעשות משהו,
אני גם יוסיף אותה באינפו, כתבה מעניינת כי היא הוסיף על איזו כתבה שמראים שהזרמים
באוקיינוס מתחילים להשתנות בעקבות ההתחממות וזה יכול להיות חמור מאוד.
(47:13):
המשוא האוקייני זה ממש חמור כן.
לא יודעים בדיוק מה זה יעשה, עדיין כי אי אפשר בעצם לדעת, אבל שוב נקווה לטוב,
בכל מקרה אני, זה החובות שלי מתחילה את הפרק, אני אסיים איתך בשתי שאלות שאני שואל את כולם.
אחת, מה אתה הכי אוהבת לספר על עצמך? נראה לי סיפרת, ועל הרשת הירוקה,
(47:39):
זו השאלה הראשונה, ושאלה שנייה אחרי זה.
אה אוקיי, מה אני הכי אוהבת לספר על עצמי,
שיש לי משפחה מהממת איש וארבעה בנים ושיש לי אהבה מיופדת לאפריקה זה חלק לא יודעת
איך מזה גלגול קודם ושאני מנכלית הרשת הירוקה ושאני מאוד מאוד גאה בעבודה שלה ובעשייה
(48:03):
שלה באמת ובעיקר אבל אני אגיד.
ביצירת חברה הזאת שאפשר להתנהל בכבוד במיני ישראל שאני מאחלת לכל החברה שלנו בגדול להיות.
אוקיי, זה גם זמן לשאול, אם מישהו רוצה להתחבר לעשייה הזאת ולעזור לכם, מה הוא צריך לעשות?
יש דרך? ליצור איתנו קשר, כן, ליצור איתנו קשר,
(48:23):
יש לנו אתר של רשת העירוקה יש שם הדרך אינפו רשת עירוקה אפשר ליצור איתנו קשר ולפנות
אלינו תביא לי לינקים בסוף הכל באינפו אוקיי, והשאלה השנייה זה המלצות,
חוץ מי לטוס לאפריקה ולפגוש את שבט המסאי איך קרה את זה?
עדזאבה עד זאבה, עד זאבה? מסיים זה שבט אחר, כן.
(48:45):
בטח מכל הסרטים, אני חולה על הסרטים, אני ראיתי כל כך הרבה סרטים על הקטעים, גם השפה הזאת שלהם.
עם הקליקים. את יודעת להגיד בזה משהו? אני יודעת לשיר כמה שירים,
סיפור מעניין קטן, שאני מקשיבה להם. אתה יכולה לתת שיר אחד גם?
מה שעשיתי זה, יו, אני יכולה, אבל תכף אני אגיד, אבל בלי הקליקים שהם עושים,
(49:06):
אבל אני אגיד שאני יושבת ובקשיבה לשירים, ואז אני כותבת באנגלית בפניקס קטן את
המילים, ואז חבר שלי מוספה מתרגם לי את זה, מה זה אומר.
וכשאני באה אליהם ואני פותחת המחברת בהתחלה, כדי ללמוד את השיר,
לפתוח לקרוא אותו ולשיר אותו, כי מוזיקה נקלטת, אבל המילים,
אז אני פותחת, הם אפילו לא מבינים שאני קוראת, ואז הם אומרים לי, יו, אתה זאבא,
(49:30):
אתה זאבא, ואני כאילו בעצם קוראת את המילים מתוך הזה,
הם לא מבינים אפילו שיש כזה דבר אין להם קונספט של כתב עוקרו בעצם אבל יש להם הם
גאונים ואלופים במערכת אקולוגית, זה אין לצייר את הדבר הזה.
גם אגב אין להם וויסט, הם לא מייצרים וויסט שלפחות אז שפגשתי לא היה אין וויסט
(49:54):
אלא כשהם מוציאים כבר מפלסטיק דברים שעכשיו פעם מוצאים נאשכנים ונאזרים אבל בגדול אין שום וויסט.
אוקיי, המלצות. אנשים לעקוב סרטים, ספרים, משהו.
המלצות למה? למה כאילו? לכל דבר.
(50:16):
המלצה, רגע להאט, למצוא את הרגעים ביום שאתה מעט, להסתכל, להתבונן, לנשום,
לעצור לרגע, לא את כל היום, גם אם אתה באמת עסוק נורם בזה, רגע לעצור,
רגע להוכיר, להסתכל בסביב ולהגיד על מה אני רוצה פה לשמור אילו מה חשוב, מה באמת חשוב,
(50:39):
תודה אנחנו התעדנו לדבר על
הרשת הירוקה ועל מרכזי חוסן בבתי ספר ועל החיבור המיוחד שלך ללקטים ציידיים ואני
יוצא מהפרק עם אהבה עזה לאפריקה ועם בעצם מיינדפולנס שאת הזכרת לי והצבת לי ואני
אקח את ההמלצה שלך בדיוק אחרי הפודקאס אז תצא פה לרוץ,
(51:03):
ואולי אני אחליט לעשות את זה בלי פודקאסט הפעם. נראה.
אני כבר מכור, אני מכור קשות אבל צריך להעת.
וואי תודה רבה על השיחה הזאת, מעל ומעבר כל מה שציפיתי וכיף גדול. תמשיכו בעבודה המדהימה.
תודה דניאל, כיף גדול. אישר כוח גם לך לפודקאסט המקסים.
(51:24):
תודה רבה, תודה רבה. It's up to us and it's a wrap.
Music.
Music.
(00:26):
שלום אלטרנטיביות ואלטרנטיבים אתם שוב בפרק חדש.
ואני אני מתרגש למרות הימים
הקשים אני מתרגש כי אני מדבר מעין תמר מדרום ים המלך ואני מתרגש כי אני חגית גפן
מהרשת הירוקה באמת ארגון שרציתי לדבר איתו המון זמן ומשום מה לא יצא אבל הנה עכשיו
(00:50):
זה יוצא שלום חגית תודה שהגעת כפיים.
אז מה נשמע?
מה נשמע בימים הקשים האלה והמשוגעים?
וואו באמת ימים משוגעיים, ימים שבהם אנחנו מנסים לתפוס את עצמנו ולראות איך מחזקים
את החוסן שלנו ואת החברה הישראלית.
(01:12):
ימים מאתגרים אבל אנחנו אופטימיים, אנחנו מאמינים, מאמינות.
אנחנו גם מאמינות כי אין לנו יותר מדי ברירה נכון?
מה אנחנו יכולים לא להאמין נאמין, הרבה
אנשים עובדים קשה וחזק בשביל
שאנחנו ממשיכו לחיות את החיים שלנו זה
(01:33):
די מטורף בדיוק סיימתי הקלטה של
פודקסט עם אליצח תמבינס כי הוא מחברת YSB והוא
סיפר שאשתו בקבע ורק מאז המלחמה הוא הבין כמה אנשי קבע הם כאילו אנשים אחרים וכאילו
כמה קוות צריך לתת להם אז גם לקחתי את זה מהשיחה איתו הרבה הרבה דברים שלקחנו כמובנים
(01:55):
מאליהם פתאום אחרי המלחמה.
נראים כל כך אחרת, כל כך לא מובנים מאליהם והנה אנחנו כאן יכולים להקליט פודקאסט
בנושא אקלים ולקוות שלמישהו זה יהיה אכפת.
כן אין ספק שאתה בהישרדות ובמלחמה אז אתה בעצם מצד אחד אתה מוכיר ומעריך את הדברים
(02:19):
שכן יש אבל קשה לדבר על משבר אחד כשאתה בעיצומו של משבר מאוד מאוד גדול אחר.
ממש, אבל בכל זאת את יודעת שהפרק הראשון שקלטי אחרי המלחמה היה עם אופירה אילון,
לא יודע אם את מכירה אותה היא פרופסורית מאוניברסיטת חיפה והיא אמרה לי,
זה הפרק הראשון ממש שבועיים שלוש אחרי והיא אמרה לי, זה האסקפיזם שלי,
(02:43):
אפילו שזה לא הזמן ולא בטוח המקום לעשות את זה עדיין אני מאמין שיש הרבה אנשים
ששומעים את זה וזה כן טיפה נותן להם גם התנכת וגם מה לעשות האקלים.
האקלים לא מעניין אותו המלחמה הזאת הוא בכלל ובכלל לא אכפת לו ממנה והוא ימשיך להשתנות,
וימשיך לשנות את התרבות של בני האדם לא משנה כמעט מה יקרה במלחמה למרות שיש דיבור כזה, את שמעת על זה?
(03:13):
במלחמות יורד יותר גשם? שמעת על זה?
כנראה שהחיילים מרגישים את זה היטב, אתה יודע יש לי 4 בנים ושלושה מהם ככה,
שניים בקבע דיברת על אנשי קבע ואחד שהתגייס למילואים מנתחילת המלחמה ואוך ערניק
סייר את צנחנים והוא כל גשם שירד בפעם הראשונה שבחיי לא כל כך שמחתי לקרטוק חשבתי על הבוץ,
(03:35):
חשבתי על הגשם ועל הפור וככה השנה הזאת היא בכלל יצאה לי מפוקוס של ליהנות רגע
מחורף גשום ופורה יותר במחשבה על מישהו צריך אז התחושה היא באמת שצריך לסעוד בשנאי שטח שהם לא פשוטים בכלל.
בימים האלה. אני זוכר אותי בצל, בבוץ, אנחנו בתות חנים באמל הרס.
(04:02):
אויבבוי מה שהיה קורה בבוץ.
אויבבוי. הכל נהיה פי מיליון יותר קשה.
כן. כן, אני מקווה שאנחנו שורדים של סבבה טוב לענייננו בפודקאסט,
כרגיל נשחפנו, גרירו אותי, נגררתי, סתם האמת שגררתי.
אתה גררת הפעם, זה לא אני. גררתי, אבל בואי נשמע קצת עלייך, אני לא יודע אם כל
(04:26):
האנשים מכירים גם את הארגון הרשת הירוקה וגם אותך חגית,
אני אשמח שתספרי כמה דברים על עצמך ועל הארגון ובאמת מה המטרה למה אתם עושים את
זה? מי אתם? כמה אנשים אתם?
איפה אתם פועלים? תני לנו את הכל.
אז טוב, אז אני אתחיל רגע דווקא באמת מהארגון כי אני חושבת שהוא ארגון שחשוב להכיר
(04:49):
אותו והוא ארגון שנותן המון המון תקווה לי לפחות.
אנחנו צוות של משהו כמו 50 מנחים, מנחות ומנחים מכל הארץ, מכל החברה הישראלית,
זה אומר שיש לנו מנחות שהן בדואיות ויהודיות וארביות,
ודתיות וחילוניות, וגם כמה גברים.
ואנחנו כבר פועלים מעל 25 שנה בנושא של חינוך לטיימבוט, וסוגיה של שינוי אפלים, תשמיר האפלים.
(05:18):
עברנו הרבה דברים במהלך השנים ביחד, ואם הייתי מאחלת לחברה ישראלית להיות ביחד
בכבוד, בערכה, באהבה, באמפטיה אחד לשנייה ואחד לשני.
כמו מיני חברה ישראלית כזאת, אבל שעובדת מאוד ומאוד יפה עם מטרה משותפת.
(05:39):
עם המון מצד אחד בידול של כל אחת מהחברות האלה.
יש לנו בנות חרדיות שלא מגיעות לעימי הצוות שלנו, כי יש גברים בעימי הצוות עם המון המון כבוד.
זאת אומרת, משהו שמכבד ומחיל את כל השונויות האלה ואפילו רואה בהם את היתרון הגדול.
אז אני חושבת שזה משהו שנותן המון המון תקווה לחברה הישראלית בהבנה.
(06:03):
שאפשר להתנהל, הנה גם ימים קשים, גם ימי מלחמה, גם ימי שלום אחרים וגם ימים של
הרבה מאוד עבלות, גם סיבותיות, גם חברתיות, ואנחנו ביחד באמת בתחושה של משפחה כזו
קטנה שרוצה לעשות את השינוי הזה,
שרוצה לעשות את השינוי דרך חינוך של איזושהי הבנה של אנחנו בעצם עובדים מול סוכני שינוי.
(06:25):
כלומר אנחנו עובדים מול אנשים שאנחנו מזהים גם בתוך מערכת החינוך הפורמלית זה לא
עבודה מול ילדים אלא זה בעיקר עבודה מול הגננות,
המורים, המנהלים לפעמים מפקחים כדי
שבעצם הם יבינו קודם כל
יתנו את הדברים שמעניינים אותם
(06:45):
כלומר אין לנו איזה מערכי רוציר כי סתס 1-2-3 זה הדבר הנכון אלא זה מגיע מתוך הצורך
של אנשים ומתוך הרצות שלהם לשנות בדברים שהוכפות שיש להם והאתגרים שיש להם במקום
שבו הם נמצאים ובעצם אנחנו מנסים להכשיר אותם,
לקחת אחריות ולהוביל במנהיגות את כל הסוגיה הסביבתית-חברתית אקולוגי.
(07:12):
שאלה קטנה שאני אבין טוב אז את אומרת יש לכם בערך 50 אנשים שהם סוכני שינוי משהו מכל המגזרים,
משהו בכל הגיאוגרפיות בישראל או לפחות רוצה להיות בכל הגיאוגרפיות ובעצם האנשים האלה בעצם ניגשים.
(07:32):
למורים למחנכים ולבתי הספר ובעצם מייעצים להם, מעבירים להם מידע בנושא אקלים וחברה,
כדי שהם יטמיעו את זה אצלהם במוסדות?
כן, אבל אני אגיד האנשים שלנו הם מנחים, כמובן שהם סוכני שינוי אבל הם מנחים.
באופן הפעולה שלנו לזהות את סוכני השינוי, זה יכול להיות במערכת החינוך הפורמלית,
(07:55):
כמו שאמרת גננות מורות מנהלים, אז זה יכול להיות גם תבוצות של פעילים ברשויות,
תבוצות של מבוגרים, של גמלאים,
זה יכול להיות עבודה מול הרשויות עצמן, ובעצם אנחנו רוצים לתת את הכוח ואת הידע,
אנחנו נותנים בעצם את הפלטפורמה, את המסגרת, כי בעצם כשאני מנסה רגע לחשוב,
(08:15):
אני רוצה לחשוב על אזרח העתיד במדינת ישראל, וכשאני מחנכת ילד בעצם, מה אני רוצה ממנו?
אז אני רוצה ממנו שהוא יזהה איזושהי עבלה, איזשהו משהו שהוא לא באמת...
הוא רואה שמשהו לא מתנהל בו בסדר, הוא לא צריך להיות בשביל זה מדען,
הוא לא צריך להיות בשביל זה אנתרופולוג. הוא רואה שיש איזושהי עבלה.
(08:37):
הוא יכול ויש לו את הכלים ללמוד ולהעמיק בנושא, כי בלי הידע אתה לא יכול לצאת ולפעול על בלי איזשהו בסיס ידע.
ויש לו את כל הכלים אחר כך לפעול ולעשות שינוי.
כלומר אני לא רק לומד את זה ברמה אקדמית, זה לא העניין של רק הלמידה של הנושא,
אלא מה אני יכול להשפיע ואיך אני יכול לשנות.
(08:57):
אני רוצה אזרח פעיל, אני רוצה מישהו שמזהה את העבלות האלה, שמבין שמשהו לא עובד בסדר.
מהפתן, מהקרביים, איזושהי אינטליגנציה של קיימות כזאת, אינטליגנציה אקולוגית,
שאומרת משהו פה לא נראה לי, שאני יכול מצד אחד להעמיק בה, ומצד שני,
זה לא פחות חשוב, זה לצאת לפעולה.
(09:17):
כלומר, לפעול כדי לעשות שינוי. ואיך מלמדים את הדבר הזה?
וואו, איך מלמדים? באמת. מלמדים את זה, זה מאוד מאוד קשה, כי זה בעצם לתת את ה...
ואנחנו נמצאים גם בפריפריה, בפריפריה חברתית, כלכלית במדינת ישראל.
צריכה לתת את האמון שאני אפילו לעשות שינוי. מהביי דפיניישן, אתם בפריפריה ולא תהיו בתל אביב?
(09:39):
לא, אנחנו גם וגם, אבל אנחנו מאוד מאוד אוהבים, מאוד מאוד אוהבים להיות במקומות
שבאמת נדרש בהם השינוי והמנהיגות הזאת שתוביל לעשות שינוי.
אני יכול לשתף אותך שעשיום עשיתי טיול קטן בארד, כי אני פה בעין תמר והעיר הקרובה
זה בעצם ארד פעם ראשונה שאני בארד אני מודה.
(10:01):
טוב וקיבוץ דן לא אני תל אביבי במקור שזה יותר רחוק מקיבוץ דן גיאוגרפית אם את
שאלת אותי קונספטואלית אתה רחוק מארד מאוד ואינך בעצם סיבה להגיע לשם,
פסטיבל ארד לא יצא לי להיות,
והייתי באמת מאוד מופתע ממה שראיתי באמת בהזנחה.
(10:25):
נוראית, באמת לא נראה טוב שם אבל דווקא משום מה יצאתי אופטימי כי האנשים שם הסתדרו
פשוט סבבה מכל סוגי החברה הישראלית ודווקא כאילו מה תיכול להגיד לי על זה,
על מה שראיתי שם זה ניתוח נכון או שיש שם דברים מתחת לפני השטח שאני לא ראיתי פשוט?
(10:45):
קודם כל אני לא מכירה מאוד מאוד טוב את הראד אנחנו עובדים שם דווקא בבתי ספר חרדיים
עם מנחות חרדיות, אבל אני יכולה להגיד ש...
כן אז אני רק למסגרת ראיתי המון חרדים, המון בדואים, המון אוכלוסייה הרוסית מסורתיים
כאלה ואחרים ומעט מאוד חילונים ראיתי אבל ראיתי גם אותם.
(11:07):
זה בגדול מה שראית, מרבית האנשים. כאילו, הכי פחות ראיתי אנשים כמוני כמוך שם.
חברה ישראלית בהתגלמותה ואני חושבת שמאוד מאוד חשוב, כי אני חושבת שדווקא הסיפור
של הסביבה והחברה נותן לנו, בעיקר הסביבה נותן לנו איזה מכנה משותף שהוא אינטרס של כולם.
לא משנה מאיפה אתה ומאיזו חובה אתה, לטבע אין גבולות,
(11:31):
במשבר אקלים אין לו גבולות, ולכן אני חושבת שזה
משהו שהוא מאוד מאוד מאחד עם איזושהי מטרה משותפת עם
איזשהו ייעוד שיכול דווקא ליצור את החיבור היותר טוב אני מאוד מאוד מקווה שיש חיבורים
כל מקום לגופו תמיד יש גם מתחים זה בטח לא פשוט אבל הרגשתי שיש חיבור שם די טבעי
וטוב האמת כן זה מרגש הלוואי שהיית באמת צודק אולי,
(11:56):
לא יודע זה מה שאנחנו מייחלים לו אבל אין ספק שכשחיים ביחד חיים משותפים צריך להסתדר
זה צריך להסתדר ועדיף שטוב,
ואם עושים את הדברים הנכונים ואת הכבוד,
בעיקר כבוד אני חושבת לאחר ממי ששונה ממך,
זה משהו שמנסים לעשות אותו.
קודם כל לתת את ה... אז רגע אחזור למה שאמרתי קודם, סליחה שהצרפתי.
(12:22):
זה לתת את האמונה לבן אדם שבאמת אתה יכול להשפיע, שבאמת אתה יכול לעשות שינוי,
כי לא לכולם יש אפילו את האמונה הזאת, שאם תעשה משהו ותפעל אתה תייצר שינוי.
אז זה באמת להתחיל מההצלחות קטנות, ולהראות שאם אתה בונה את זה נכון,
אם אתה מטיל ספק, ויש לך עכשיו כן חשיבה ביקורתית,
(12:42):
אבל כן אתה בא עם איזושהי באמת, איזשהו ידע ואיזשהו רצון לעשות את השינוי הזה, אז אתה יכול להצליח.
וכל אחד יכול להצליח, כל אחד מאיתנו, גם אם הוא אזרח מאוד מאוד קטן,
מה שנקרא. אפשר להצליח. אז אנחנו מנסים לתת הצלחות קטנות וכלים,
כדי לעודד את הביטחון ואת ההבנה שאפשר לעשות שימום.
(13:04):
זה מסר מעולה. איך עוברים את ההכשרה הזאת אצלכם להיות, איך קראת לזה? מנחים?
מנחים בראש התאיבוקה. האמת היא שיש לנו אנשים, מנחים מנגוון גדול של תחומים,
איך מגיעים לזה? מה ההכשרה שלי?
כשאנחנו מחפשים אנשים, אז יש כל מיני, יש כאלה עם תיארים שניים במדעי הסביבה,
(13:26):
אבל יש לנו מנחות שעובדות בגיל הרך עם גננות, אז הן יותר יודעות להפעיל עבודה,
עבודת קפה עם גינה ועם דברים כאלה אז יש לנו מגוון מאוד מאוד גדול של אנשים,
יש לנו מישהי דוקטור לביולוגיה ימית ויש לנו מישהי.
באמת מכל התחומים ואז יש הכשרה מאוד
(13:46):
מאוד עמוקה ברשת הירוקה וכל השנים אנחנו עושים כל
השנה חלק מאוד משמעותי זה מדבשי הצוות
והלמידה כל הזמן אתה צריך ללמוד כי אתה צריך להחזיק את הידע הרחב ואגב להעמיק מקומית
לפי הצורך זה באמת דורש כל הזמן הכשרות אני מעניין אותי את אמרת אנחנו קיימים 25
(14:06):
שנה במה הייתם עסוקים לפני 25 שנה ובמה אתם עסוקים היום.
היום זה השינוי הקלים וההתחממות הגלובלית היא מאוד בפרונט של העולם לפני 25 שנה
אולי היה את החור באוזון אבל זה היה הרבה פחות.
חזק ממה שקורה היום וזה גם, תכל'ס הסביבה הייתה יותר נעימה מאשר היא היום.
(14:31):
אז מה... אז אני אגיד, זאת אומרת, זה שאלה מעולה ומעניינת, כי הרצון רוקע כמה מטעם
מרכז הישל, ומטעם קרן קרב משא יפה.
אה, באמת אתם קשורים להישל? כן.
עד היום? אנחנו עד היום אנחנו בחיבורים, אנחנו הזרוע החינוכית של הישל,
יצאנו בעצם מהישל כמי שאפראי עליו חינוך.
(14:52):
והרצון אז היה, זה מאוד מעניין, היה רצון לעשות שינוי במערכת החינוך,
והיה רצון להגיד בואו נלמד קצת אחרת, ולקחנו את זה ואמרנו בואו ניקח קבוצת מנהיגות,
אנחנו נלווה את המורה שתי אחראית על קבוצת המנהיגות הירוקה.
אנחנו רוצים למידה שהיא לא רק של כיתות של אותה כיתה אלא לקחת ילדים שנבחרים לקבוצת
(15:14):
המנהיגות, כלומר קצת דמוקרטיה בבחירות, אחר כך להביא ילדים שהם גילאיים שונים.
אנחנו לא הבאנו את הנושאים מוכנים, אנחנו ביחד עם המורה פרסנו נושאים,
התלמידים העלו את מה שהם רוצים לטפל בו.
הלמידה הייתה כזאת שהמורה לא לימדה אלא היא למדה ביחד ועשתה ביחד עם התלמידים.
זאת אומרת הבאנו משהו שהוא היום לשמחתי הרבה, אז היה מאוד חדשני מנהיגות ירוקה,
(15:39):
היום יש אותו כמעט בכל בית ספר.
וזו באמת תפיסת העולם שלנו, בואו נביא את איך שאנחנו חושב שצריך להיות.
אנחנו ארגון לא מאוד גדול, עד רבה שכולם ייקחו ויעשו כי אנחנו מאמינים בטוב,
בטוב הכללי, בטוב של כולם כי אנחנו מאמינים בהחלט הכלל בלתת אותו ואנחנו בעצם מפתחים
את הדבר וזה נכון שהיום בפרונט נמצא משבר האקלים אגב זו סוגיה מאוד מעניינת.
(16:04):
אנחנו באמת זיהינו כבר לפני שש-שבע שנים, שזאת הולכת להיות האבן הגדולה,
כשעוד לא הייתה מודעות ועוד לא דיפרו על זה כל כך הרבה כמו היום.
עשינו הכשרה מאוד עמוקה לצוות שלנו, כדי להיות מאוד בעניינים.
למדנו את זה ממש מדעית גם, והיכרנו את הנושא היטב.
ואני זוכרת את עצמי עוד לפני הקורונה, אני רצה מכל מקום, אפילו לבתי אבות,
(16:28):
ולכל מקום שהוא יכול לשמוע אותי, רק מדברת על הנושא הזה של משבר האגלים.
אם רק תשמעו, הנה יש פה כזה דבר בכלל ואז הגיעה משפרה קורונה והנה עכשיו מלחמה
והיום אנחנו כבר במקום אחר שיש מודעות, אגב הרבה התנגדות גם אבל יש מודעות גדולה ומאט מאוד שינוי לצערי,
בפועל בישראל!
(16:49):
לא אבל בעולם זה כבר מתחיל לקרות ראית מה קורה באירופה?
הם בדיוק יתקנו עכשיו את כל היעדים שלהם וכבר, וואי אני אכרב להוציא את הכתבה הזאת
ששלחו לי אבל באירופה כאילו כל הלוז שהיה אמור ל...
לא כל, חלק מהלוז שהיה אמור לקרות עד 2050 הם מקדימים אותו ל-2040 כי הם קולטים
(17:12):
שהדברים מתחילים להידפק בקצב הרבה יותר קיצוני ממה שיחשבו וזה ברור מאליו שזה יקרה
לי לפחות זה ברור לא שפתאום יהיה נקודה שהכל יקרוס לתוך עצמו לא,
אבל זה כאילו לאט לאט כדור שלג מתגלגל, מתגלגל, וואז בום, נהיה פה חם ממש, ובנגב לא יורד גשם שנים.
(17:34):
בנייל, אתה אופטימי, ואני אוהבת את האופטימיות, אני חושבת שקוראים דברים,
הם קוראים לאט מדי, ואפילו קצת מאוחר מדי, ואני אגיד,
אירופה גם היא רק אירופה, בהקשר הזה, והיא באמת זאת שהכי, ככה לוקחתי את זה ברצינות,
אבל אני רק חושבת על מה יקרה אם טראמפי בחר בארצות הברית, אז אנחנו נלך כמה צעדים אחורה,
(17:56):
זאת אומרת יש פה איזה שמונה צעדים אחורה אחד קדימה, יש פה ניסיון מאוד מאוד גדול
אבל אנחנו רחוקים מלעמוד ביעדים של עסקים כרגיל כרגע.
בישראל מתוח, בישראל מתוח. וגם לצערי בעולם אבל כן, זה נכון, יש הרבה עבודה לעשות
ולצערי זה מגיע, ואני רק אגיד ואמר פה שאנחנו באמת כבר כמה שנים,
(18:17):
כבר שנה וחצי חושבים על הנושא הזה ומדברים,
אני לא מאמינה שאני אומרת לך את זה כי כשעוסקים בחינוך,
אנחנו מדברים על שינוי אקלים.
אז אנחנו מדברים על מיטיגציה, על הצורך בלהפחית את כמות הפלטות.
זה הכתבה שרציתי להקריא לך, אני אקריא לך אחרי.
ומי כמוני מאמינה בזה שכל אחד מאיתנו צריך לצמצם את כמות הפלטות שלו,
(18:41):
ובחינוך בטח שאתה צריך לתת דוגמה אישית ולהסביר את הרציונל של זה ולפעול בכיוון הזה.
אבל לפני שנה וחצי, שנתיים אפילו, ארבעה חודשים הסתובבתי בבטן עם מועקה מאוד גדולה
עד שפתאום אמרתי לעצמי חגית, הגיע הזמן לדבר כבר לא רק על המתיגציה,
כבר על האדפטציה. כבר צריך להארך.
(19:02):
כן. כבר צריך להארך, ואנחנו יוצאנו בפיתוח חדש שדיבר על, אנחנו קוראים לזה בתי
ספר כמרכזי חוסן, כבר אנחנו מעל שנה פותחים את הנושא הזה,
שבו בעצם יהיה מענה לקהילה שמסביב ולהערכות בעצם של בתי הספר ולראות אותם כמוקדי
שוב מה זה ברשות שיש כל כך הרבה בתי ספר וכל אזרח במדינה יש לו בית ספר בקרבת ביתו,
(19:28):
אז בעצם איזה מקום זה שהוא יכול להיות מקום של חוסן קהילתי לרגעי משבר.
ואופס, הנה הגיעה המלחמה, ואז אנחנו מתחילים להבין מה זה חוסן,
ומה זה קהילות שפועלות בחוסן, ואני רק אגיד בדרך כלל חוסן עובדים בזימי שגרה, לא במי משבר בעצמו,
אבל אנחנו בעצם מבינים שצריך כבר לארף, וצריך להערך, ובתי ספר המקומות שחשוב לעשות את זה בהם.
(19:55):
ובכל הקהילות שלנו בעצם צריך להערך, אנחנו רואים את ההבדל בין קהילות שהיה להן
חוסן, יש להן חוסן, בשביל המלחמה איך הן מגיבות, לומת קהילות חלשות יותר,
איזה הבדל משמעותי זה כשאתה מכין קהילה ונערך בחוסן קהילתי.
לגמרי, אני רוצה כאילו לחבר אותך, אני רוצה כאילו שני דברים לחבר אותך, לדברים שהיו בפודקאסט.
(20:18):
מעניין אותי אם את מכירה את אופר קרן מכירה אותו, את אופר קרן הוא הופיע בפודקאסט, קוראים לפרק פרק 68,
ההתחממות הגלובלית כבר כאן הערכות, הוא בדיוק מדבר על מה שאת מדברת עליהם והוא
אחראי אנרגיה של אשכול גליל מזרחי או מערבי אני לא זוכר.
(20:39):
אני מציע שתתחברו כי הוא פשוט אחד, הוא מהסוכני שינוי שלך עוד מלפני שנפגשתם,
אז אם את תרצה אני אעשה ביניכם את החיבור.
דבר שני היה לי פרק עם שימי רף, פרק לא מזמן, והוא אומר לי המהפכה הבאה,
כי אני עשיתי אצלו קורס ליקוט, אז הוא אומר המהפכה הבאה זה מחנכי הער.
הוא אומר כולם תיכנסו לזה עכשיו, כי זה עומד להתפוצץ וכולם ירצו את זה.
(21:02):
מה את חושבת על זה? אז כל הכול אני אגיד ואמר, אנחנו ממש ת הוקחים בדבר הזה,
ואני רגע רוצה לומר איזשהו רציונל, אנחנו יותר ויותר מתרשקים מהטבע.
ואנחנו יותר ויותר מפחדים מהטבע. ילדים שלא קרובים וחווים חוויות טובות בטבע.
אחר כך גם לא יוצאו לשמור עליו. וזה המצב של הניתוק הכל כך גדול.
(21:24):
ואנחנו דחפנו ומאוד נמצאים שם בסיפור של גני יער, ואנחנו קוראים לזה חינוך חוץ,
לא חינוך יער, בגלל שאצלנו אין יערות כל כך בישראל.
ואנחנו מאמינים שלמידה בחוץ, על בסיס מתמשך וקבוע, אנחנו מנחים על זה הרבה מאוד
בננות, הרבה מאוד מורות, לצאת החוצה על בסיס קבוע להיות,
(21:45):
לא לצאת חד פעמי לאיזה טיול, זה לא טיול, אלא השירות הזאת.
בדבר, אנחנו בעד זה, אנחנו מנסים כמה שיותר ללימוד מהסביבה הקרובה,
אגב, זה יכול להיות הסביבה הטבעית, אבל זה גם יכול להיות מהקהילה שנמצאת מסביב,
זאת אומרת, לצאת מי, ואנחנו קוראים לזה להנמיך את הגדר בין בית הספר לבין הקהילה והסביבה,
(22:06):
אנחנו ממש תומכים בדבר הזה ואנחנו
קוראים תראי זה קצת קשה להוציא מורות שכל
כך הרבה שנים מלמדות יש המון המון כמובן קשיים אבל להרגיש את הביטחון הזה את החוויות
הטובות האלה בלי זה אנחנו הולכים לאיבוד זה קצת מחבר אותי גם באמת מאיפה שאני איבא
זה ממש מתאים לחיים של הצעדים לקטים שאותם אני מכירה היתר.
(22:32):
אה נכון בשיחה המוקדמת שלנו אמרנו שנדבר על זה ונתחיל מזה אז יופי אני שכחתי אז הנה עכשיו הגיע הזמן,
אז הנה אני אגיד שאני במקצועי רגע רגע אתם מסגרי אותנו זה מטורף כאילו את סיפרת
לי על זה ואף תגבוה רגע חכה אז חכה רגע אני אספר רגע אני מספרת על עצמי ועל החוויה
שיש לי מצוינים לקטנים בתנזניה,
(22:55):
במקצועי אני זיאולוגית ואיקולוגית וכשהגעתי בעצם בפעם הראשונה בחיי לאפריקה הגעתי
בגלל בעלי החיים והטבע זאת הייתה האהבה שלי מתי זה היה?
אז התחלתי להכיר זה היה לפני 25-30 שנה בשוקו ב-90's ב-90's כן ושוקו.
(23:17):
והגעתי כמובן לטבע מרהיב בעיקר במזרח אפריקה אבל לא רק אמרתי מה אני עושה עם הדבר
הזה זה הייתי נסערת נורא, ואמרתי טוב אני אתחיל להדריך גם באפריקה,
ועשיתי קורס מבליכי טיעונים בחול, ונמצאתם הקורסים באוניברסיטה,
ואני מדריכה ככה כל החיים, אז התחלתי להדריך באפריקה.
אבל אני חושבת שהתאהבתי שם, למדתי, והתאהבתי ממש באנשים,
(23:43):
השבטים השונים, כשהגעתי לשבט הזה של הציידים לקטין, שבט האדזאבה בתנזניה,
וואו, כאילו משהו נפתח בי והרגשתי שהגעתי הביתה ולא עמירתי שום דבר אחר חוץ מלהיות
איתם לחזור אליהם וכבר היו לי ארבע בנים קטנטנים וכאילו ממש הרגשתי חנוכה שאני חייבת לחיות איתם.
(24:12):
זה סיפור נורא נורא ארוך, רגע, רגע. זמן יש לנו? בסדר, יש לנו רבע שעה עשרים דקות
לספר את זה, אבל... יהיה לה. רגע, בוא, שנייה.
איך הגעת לשם פעם ראשונה כאילו? איך מגיעים לשבט הזה?
הם עדיין קיימים היום אגב? הם קיימים היום, הם בסכנת הכחדיים ממש הולכים ועומדים
להיעלם מהעולם לצערי הרב, אבל הם עדיין מנהלים אורך חיים מסורתי,
(24:34):
הם נשארו במשהו כמו אלף אנשים, כלומר ברור לך שזה הסוף של הסוף,
ואני בעצם הגעתי אליהם בפעם הראשונה דרך בעצם ההדרכות שלי,
דרך פיירוטית אני עובדת בחברת עולם אחר, ויש שמה מישהו מקומי שעושה לנו את החיבוך,
שחי איתם במאוד שנים זה גם סיפור רק עליו לספר זה סיפור מאוד ארוך אבל הגעתי אליהם
(24:57):
ובפעם ראשונה שיצאתי הגעתי והצאתי עם הגברים לצוד ואני לא השכתי לבכות מראו התרגשות
ואמרתי אני חייבת לממש את החלום הזה שלי ולהיות שם,
ולראות ולהכיר ולחוות את הדבר כל כך ראשוני ופרעי הזה שנקרא צידים לקטים שבטת זאבה.
(25:20):
ולימים אני כבר מעל עשרים שנה מדריכה באפריקה אז יחד עם זה שלפעמים לרוב אני מגיעה
עם קבוצות וזה כזה משהו פדיומי ואני הצלחתי במהלך השנים לקחת כל פעם פרקי זמן,
פעם אחת זה החודש פעם חודשיים ובשנה שעברה זה היה ארבעה חודשים שהייתי בתנזניה
(25:41):
של בעצם כל מה שמעניין אותי זה להיכנס ולהיות איתם מה שאני עושה בעיקר איתם זה
פשוט להיות את חוזרת לאותם אנשים או שזה כל פעם אנשים אחרים מהם?
אז ציידים הקטים הם חיים בקבוצות קטנות של 20-25 אנשים זה תלוי בכושר הנסיעה של
(26:01):
בית הגידול ובעצם הם נודדים אבל תמיד חושבי שזה אותה קבוצה אבל לא, כל פעם שאני בא זה,
זה אנשים אחרים, אבל הם כבר מכירים אותי. זאת אומרת אני שואלת איפה נמצא הציפיתי?
אז הם אומרים לי ציפיתי שם.
איפה זה? הם מתפזרים, הם לא נשארים בקבוצה אחת כל הזמן אליי, הם זזים ממקום למקום
(26:21):
וגם בין קבוצות, ולכן אני פוגשת כל פעם... למה רגע? מה החוקיות של ההתפזרות הזאת? איך זה עובד?
כי אני מבין, הם זזים כדי לפי כמה שהאזור יכול לחלקל אותה מבחינת אוכל וזה,
אבל את אומרת שהם גם מתחלפים בין הקבוצות.
כן, הם לא מתחלפים, אבל אני יכולה, תראו, אני קוראת לזה פרי ספיריט,
(26:44):
האנשים האלה יעשו מה שטוב להם.
ואם מישהו פוגש קבוצה אחרת, והוא פוגש חבר או בא לו להישאר בקבוצה אחרת,
אז הוא יעזוב, זה לא כזה עניין, זה לא איזה משהו שהוא...
זה לא אכפת לו לעזוב את המשפחה שלו בעצם? לא, זה מאוד מעניין, זה גם תפיסת עולם, אנחנו,
כשאני אימא של ילד, אז יש לי איזו מבעלות על הילד שלי,
(27:07):
אבל אם הילד שלי הוא יכול להיות בן שבע כן הוא פוגש חבר ובא לו להישאר וללמוד עם
החבר שפגשנו מקבוצה אחרת הוא יכול להישאר שם זאת אומרת זה ממש בסדר הם לא יידגו גם מהקטע של האוכל?
לא ידאגו להם זה מאוד מאוד מעניין עכשיו זאת חברה שהם הם חיים רק על בר על צמחי בר וחיות בר.
(27:30):
הם לא ביטאו בעלי חיים ולכן הם נודדים ממקום למקום ואין להם הנגע אין שיף אין מלך
אחד אלא יש קבוצות קבוצות קבוצות והקבוצות מתחלפות זה שוב אם יש בחור צעיר שרוצה
למצוא בחורה אז יכול לעבור קבוצה יש כל מיני סיבות לעבור קבוצה.
וזה משתנה זאת אומרת אני לא באה זה
לא תמיד לאותה קבוצה אבל אני חייבת להגיד שהם כבר כולם מכירים אותי מספרים עליי
(27:55):
כבר את הסיפורים כי אני כבר לאורך השנים מגיעה אליהם על בסיס קבוע ואני מזהה כבר
רבים מהם לא את כולם אבל כמה אנשים כמוך שהם מכירים ומקבלים לתוכם יש?
הרבה? או שאת יש אנטרופולוגים שחקרו אותם, הרבה אנטרופולוגים שחקרו אותם במשך שנים
(28:16):
אני מגיעה אליהם, לא בשביל לחקור אותם, אין לי שאלת מחקר, אין לי אחריות לפרסם.
אני פשוט כל כך מתחברת ומנסה רגע לי.
זה כמו לראות מאובן חי, זה משהו שהולך ונעלם, זה משהו שמדמינו לנו.
זה משהו שאני רק יושבת ומסתכלת, אני ניתן את הדוגמה, אני מקשיבה לסיפורים שאנחנו
(28:36):
מספרים עם מלופי העולם בלספר סיפורים.
אנחנו עושים קורס בספרי סיפורים, איך לספר סיפור? אני יכולה לשבת שעות וסיפור חול
באמת לקחת שעות של ספרי בוטו. רגע, את מבינה איך אתה מבינה אותם?
אני לא מבינה את השפה, אני לא מבינה, יש לי איתי את הבחור שמדבר גם את שפת ההאדזה,
את שפת הקליקים שלהם, גם את הסואלית וגם את האנגלית והוא מדבר איתי,
(28:59):
ולפעמים אני יושבת במקשיבה לא בשביל להבין את הסיפור אחר כך הוא אומר לי מה היה הסיפור,
אלא בשביל לקלוט את כל הניואנסים האחרים של שפת הכוף והאינטונציה,
ואיך אתה משתף את האחרים ואת הצחוקים זה פשוט חגיגה אחת מטורפת של רק לשבת ולהיות, פשוט להיות בלי...
(29:19):
בלי לבחון ובלי להיבחן, בלי להזי ובלי לרצות לקחת משהו.
זה משהו שאני חושבת שבתרבות שלנו, של עולם השפע בעולם המערבי, מאוד מאוד קשה לחוות אותו. וואו.
תגידי, שומרים להם על הטבע שהם מסתובבים בו? לא, לא. בגלל שיש...
(29:42):
ככה, הם חיים באזורים שיש גם שבטים אחרים. זה שבטים של רועי צאון ובקר,
וכשיש שבטים של רועיצון בבקר ונכנסים, עיזים
כבשים פרות הם גם שוטים את המים שלהם
הם גם מחיכים מתחיות הבר אז שטוחים שלהם הולכים ונעלמים זה לא במקרה הם נעלמים
וזה לא במקרה שמעת על שבטים של הבושמנים שנדחקו למדבר קלהרי כי במדבר קלהרי לא
(30:08):
יכולים להיות שבטים של רועיצון בבקר הם בעצם אנשים שהם נורא לא לוחמים,
הם נורא צפויים ותמיד הם יפנו את המקום לאחרים אבל אני רגע רוצה להגיד שדרך ההסתכלות
על השבטים של הציינים לקטנים, כי אני מהר עוצרת אותך, כי אני יודעת שהשאלה,
כל הזמן יש לך מלא שאלות, אבל אני רגע רוצה להגיע,
כשאני מסתכלת עליהם ואתה נמצא בתרבות שהיא כל-כך שונה מהתרבות שלנו, משמעותית, קיצונית.
(30:33):
אז זה מאפשר לי להסתכל על התרבות שלי כתמונת ראי.
כאילו לראות דברים שקורים אצלם ולבחון אותי את עצמי ואת התרבות שממנה אני בא לאיך
אנחנו חיים. אני לא חושבת שאנחנו צריכים להיות ציידים לקטין, אבל זה מאפשר לי בום,
לקבל את הסבנגים שלי על המון המון דברים שאני רואה שהם חיים.
אנחנו איבדנו, התקדמנו תקרא לזה, נמצאים במקום אחר וזה מאפשר לי נורא להיות מבחינתי
(30:59):
בן אדם שבוחן את עצמו ומחליט מה הוא רוצה לקחת ומה הוא רוצה רגע לנסות לשחרר טיפה.
ואנשים שהם שמחים בחלקם ומאושרים ומרגישים שהם חיים בגן עדן,
יש להם את כל השפע שהמערכת האקולוגית נותנת להם לכאורה לא חסרת להם,
שום דבר וכך הם מרגישים בעצם עכשיו זה כבר סיפור שמשתנה אבל כך הם חיו כל השנים,
(31:19):
הם חיים בגן עדן, ואין להם רכוש ורציוד כי הם צריכים כל רגע להיות יכולים לנדות
בעקבות המזון שלהם בעקבות הגשם,
העסף הירוק ובעלי החיים שהם צדרים אז הם צריכים לקחת את כל מטלטלהם ולעבור ממקום למכון זאת אומרת,
הם באמת האושר והשמחה שלהם בחיים שלהם לא תלויים בכל.
(31:42):
יש להם עוד עיקרון שאותו אני יכולה להסביר לך שוב. מסבירה לך אותו מהראש כרגע,
אני לא מסבירה לך אותו מהבטן, מהקרביים, כי אנחנו כל כך שונים. זה עיקרון המיידיות.
זה העיקרון שאני חי כאן ועכשיו, ואני לא דואג. אני חיה את הרגע.
אנחנו כבר מזמן בתורכות שלנו לא חיים את הרגע.
אנחנו כל הזמן רוצים עוד, אין לנו סובב. יש לי תואר ראשון, אני רוצה תואר שני,
(32:07):
יש לי תואר שני, אני רוצה תואר שלישי. יש לי טלפון דור כזה, אני רוצה את הדור הבא.
אני כל הזמן רוצה, אני כמעט שכחתי לחוות להיות, גם אם זה דרך אגב כעס,
עצם, להיות רגע בתוך הדבר הזה, לא צריך מהר לפתור את זה וללכת הלאה.
הכול בסדר, אני צריכה רגע להיות ברגע, גם לחגוג.
אני צריכה רגע לחגוג בפני שאני מתקדמת והולכת הלאה.
(32:31):
והעיקרון הזה של להיות כאן ועכשיו, הטובי הזה, נדמה ששכחנו אותו.
מרוב שאנחנו כל הזמן רצים על הדבר הבא וכל הזמן רוצים את הדבר הבא גם בחומר ותרבות סליחה.
וגם בכל דבר כי אם אנחנו נצא מהמירוץ אנחנו לא נהיה שווים לא נהיה בעיני עצמנו כבר שווים.
(32:54):
התיאוריה האישית שלי מה שזה מוביל
לעולם המערבי זה לשימוש בסמים וזה למה
השימוש בסמים הוא כזה נרחב כי הוא פשוט שם אותך במקום שאתה כאן ועכשיו עכשיו מקום
ששכחנו להיות פה אבל אנחנו רוצים להיות בו במעמקי תוכנו וברגע שאנשים שותים מאשנים
שמים אחרים אז הם כן מגיעים למקום שלה כאן ועכשיו ולדעתי זה למה השימוש הוא כזה נרחב.
(33:19):
ותראה כמה חבל שאנחנו צריכים אמצעים חיצוניים כי אנחנו פשוט רגע יכולים להיות ברגע
שכחנו, התבדנו משהו שהוא את זה חבל,
עכשיו אני אומרת יש מצבים שבהם אני אומרת בסדר אני יודעת אני צריכה להיות מולטיטסקינג
הכל בסדר זה רגע מסוים אבל יש המון מצבים בחיים שאני רגע אומרת חגית רגע הטלפון
(33:41):
לא צריך להיות עלייך כשאת ממוקדת,
כשישבת עם חברה שלך בבית קפה היא מומקדת בחברה שלך ובסיפור שהיא מספרת לה לא בוואטסאפ
לחברה אחרת שאני, אוי אוי אוי אני מפסידה איזה משהו אחר.
לא, אני כאן, אני רגע כאן, שום דבר לא יקרה בזמן שאני רגע יושבת ונמצאת באותו הרגע.
כמה זה קשה לנו? קודם כל זה קשה מאוד, אנחנו עושים כל דבר עם הטלפון כבר.
(34:07):
ואני חייב להגיד לך שהשיעור הזה שאת מספרת עליו עכשיו, לגבי שיחות לפחות,
לי הפודקאסט מאוד עזר, כי אני לא מרשה לעצמי לדבר בפודקאסט ולהיות בטלפון.
אני לא מרשה לעצמי להיות בשום מקום אחר, חוץ מבפודקאסט, להוציא את הרגע הזה שחיפשתי
עכשיו את הכתבה הזאת שדיברנו עליה קודם, ומצאתי אז לשנייה יצאתי מהשיחה לחמש שניות,
(34:30):
ואז מיד חזרתי אז השיעור הזה של הפודקאסט הוא עזר לי לחזור גם בחיים האמיתיים שלי מחוץ לפודקאסט,
רגע, אתה עכשיו מדבר עם בן אדם בוא תהיה בשיחה ותפסיק
להיות בטלפון וכאילו תופסיק לעוף עם המחשבה למיליון
מקומות זה כזה חשוב אבל הקשבה קשבה אמיתית זה לא רצון רק לשים את מה שיש לך ולהגיד
(34:55):
ולספר הקשבה זה חלק מהכבוד הזה זה חלק מהמשהו שאנחנו באמת צריכים ללמוד אותו היום בכוח.
זה אולי השיעור של האנושות, השיעור של האנושות אולי זה הקשבה כי אנשים רק רוצים
לדבר והם רק רוצים לשמוע את עצמם.
אני חושב שזה כבר מגיע למצב שבאמת מרבית האנשים שתדברי איתם ותכנסו לשיחה אז הם
(35:18):
לא כל כך יתעניינו במה שיש לך להגיד, ואיך שאת תתחיל לדבר הם אולי יפעקו גם, כי זה יהיה משעמם.
הם לא רק יפעקו, הם גם ירצו להכניס את מה שיש להם להגיד על הדבר הזה.
ואוי לשכנע זה כבר ממש גדול.
זה כבר ממש כאילו... אני מדברת גם על הקשבה האמיתית וגם על התבוננות אמיתית.
כאילו אנחנו כל כך... יש לנו כל כך הרבה גירועים מסביב רגע בוא נעצור ונסתכל על
(35:43):
הדברים הכי בסיסיים שמקיימים אותנו בוא נוקיע רגע את העץ הזה שצומח לי בגינה בוא
נגיד תודה על הדבר הזה בוא נבין רגע איזה משמעויות מטורפות יש לו בחיינו תודה.
אבל למה זה שאני, זה טבעי לי? למה זה טבעי לי לדבר על עצמי ולא להקשיב לאחר? למה? למה כל אחד הוא כזה?
למה גם אני כאילו ישר צריך להכניס את הסיפור שלי ואת עצמי? זה משהו אנושי כזה.
(36:06):
את אומרת שאצלהם אין את זה? הם לא ירצו ישר לדחוף את עצמם ואת החוויה שהייתה להם?
לא, הם ירצו לדחוף, הם מספרו את החוויה שלהם, הם לא לא ירצו. זה אנושי מאוד.
כן. אבל כשהם מקשיבים למישהו מקשיבית, והם נמצאים ברגע, הם חווים את זה אתה רואה
על הפנים שלהם כשהם מקשיבים לסיפור כמה הם מרוכזים כמה הם מתבוננים כמה הם באמת ברגע.
(36:31):
באמת נמצאים שם סבבה אני
לא רוצה שכאילו השיחת תלך ממש למקום של וואי כמה מצאר שאנחנו בן אדם המודרני שהתקדם
ואיבד את כל הדברים הטובים בחיים אז תגידי לי מה את לוקחת מהחוויה הזאת בעצם,
לרשת הירוקה ולפעילות שלך היום?
(36:51):
כאילו מלבד לשימת לב הזה, אני מדבר על משהו יותר פדגוגי שאת יכולה להנחיל אותו
לאנשים אחרים. איך את עושה את זה?
אז תראה קודם כל באמת הסיפור של, הם חיים בהרמוניה עם הטבע, הם מכירים את הטבע.
אני מאוד רוצה לחזיר את הילדים או לא לנתק את הצעירים מהטבע ולחוות חוויות טובות בסביבה הקרובה.
(37:14):
היא רוצה לתת באמת את הכבוד הזה מה זה קיימות בעיניי זה כבוד בין אדם לאדם וכבוד
בין אדם לסביבה שבה חי זה הולך ביחד כי אתה צריך רגע את הכבוד קצת צניעות, זאת אומרת זה כן,
וגם יש רגע, רגע,
שניה איך אפשר ללמד צניעות?
איך אפשר ללמד את זה? זה תרגילים, אני חושבת שרגע לשבת בשקט, רגע להתבונן רגע לא
(37:41):
להגיב כל כך מהר רגע, תרגילי הקשבה.
יש גם תרגילי הקשבה שאתה יכול לעשות. יש כל מיני אלמנטים שאתה,
אם אתה מתחיל להיות מודע לזה, אז אתה לאט-לאט בונה את זה או...
שוב, אנחנו בתרבות נורא הישגית, שכל הזמן רוצה רק להצליח להצליח,
אז אתה כל הזמן צריך לבוא על חשבון מישהו אחר. אני לא אוהבת משחקים תחרותיים ממשל.
(38:04):
אני חושבת שמשחקים שיש בהם אתגר שלא מישהו אחד מנצח, אלא איך ביחד אנחנו פותרים
בעיה ורק ביחד אנחנו נצליח לפתור אותה,
רק ביחד, נכון כשאתה משחק טניס או מתקוט זה בסל שחק עם מישהו שאתם לא מחזיקים כדור
כי אתה עשית באמת מכה יותר חזקה,
רק סרווים שאתה מצליח זה לא לעניין אז באמת איזושהי הצלחה משותפת וגם את ההבנה
(38:29):
שביחד אנחנו יכולים להוציא משהו טוב יותר רגע, אתה יכול לתת כמה דוגמאות למשחקים כאלה?
מעניין של... תראה יש היום המון חדרי בריכה חדרי בריכה שאתה לא יכול לצאת מחדר
אם אתה לא משתף פעולה וכל אחד מביא את הטוב שלו כדי לפתור את הדברים האלה ואחרים
(38:49):
וזה לא יוסף מנצח זה כולנו יצאנו מהחדר, עמדנו במשימה.
הבנתי, הפויה עליי ואני לא הייתי אף פעם בחדר בריחה עדיין.
אני רוצה לספר לך סיפור, רמיאל, נזכרת לי סיפור.
עשיתי פרויקט ביחד עם אתי דיין בקניה, במסעים מראה עם המסעים.
שבו באנו קצת, זה נורא מצחיק, הם מקריבים את הטבע הרבה יותר מאיתנו,
(39:15):
אבל הצורת ללמידה שלהם היא צורת ללמידה פריטית בפקותה, ויושבים בכיסאות,
אין כיתות זה לא כמו אצלנו אבל לא משנה רצינו להוציא אותם החוץ ללמידה ועשיתי איזשהו
משחק רציתי ללמד אותם על מיון של פסולת, של חומרים ועשיתי להם מן משחק.
שרצים וצריך לחזור מהר מי שמשיג יותר ואז הוא צריך למיין את זה בסדר?
(39:40):
וזאת הייתה לי חורה תחרות ואז אני רואה שאף פעם אף אחד לא מנצח,
כלומר הילד שרץ מהר יותר מחכה לילד שרץ לאט יותר, והם מגיעים ביחד כל פעם.
ואני אומרת לעצמי, הם לא מבינים את המשחק, והם הבינו את המשחק.
והם פשוט, אין אצלם אני מנצח אותך, אנחנו ביחד משיגים את המטרה.
(40:00):
זה כל כך מובנה אצלם, יש לזה אפילו מילה נורא מעניינת, זה נקרא אובונטו.
כאילו, אנחנו כולנו ביחד על הדבר הזה, אתה מנסה לעשות להם תחרות, והם לגמרי לא.
הגיעו האמריקאים שרצו לעזור למסיות, ללמד אותם כלכלה, איך לעשות תכשיטים ולמכוח ולהצליח יותר.
הם לא הצליחו, כי השנת לא רוצה להרוויח על חשבון השנייה, והן רוצות ביחד שכל הכלילה
(40:23):
תרביש ביחד. זה כזאת תפיסה אחרת, שזה באמת נותן לך המון המון מתנות.
אבל השאלה שלך על ציידים לקטים.
יש ממש חוקים של, אני קוראת לזה מערכת החינוך הפורמלית של צעדים לקטים שאני מביאה אותם אליי.
קודם כל ילד לא מכריחים אותו ללמוד, הוא לומד, אין בית ספר, אין גן ילדים,
אם כבר הוכתוב, הוא לומד מהקבוצה של המבוגרים, מהגברים והאנשים,
(40:46):
ולכן הוא מגיע ללמוד כשמישהו עושה איזשהו פעולה, הוא בא ללמוד.
איך הוא לומד? קודם כל נתבונן.
מתבוננו, מתבוננו, מתבונן. הוא מתנסה, זה ניסוי ותהיה. לא מצליח, הוא מנסה עוד פעם.
לא מצליח, הוא חוזר להתבונן עוד פעם. ניסוי וטעיה, ניסוי וטעיה.
דרך אגב, המון כבוד לטעיה. כי אצלנו בחברה ההישגית בבית ספר, שרוצה להשיג ציון טוב, מה קורה אם להיכשל?
(41:11):
איפה, איך מלמדים אותנו להיכשל? זה לא טוב.
בדיוק. אבל איך אנחנו נלמד לטעות ולהיכשל ולקום מזה אם לא במקום כל כך מוגן כמו
בגיל הזה של בית הספר ובבית הספר שהוא מערכת מוגנת.
למה שנגיע לחיינו הבוגרים ושם
נקשל פעם ראשונה ווואו וואו אז המפעילה נפעילה
כלומר הרגע מקום לטעות התנסות ותאיה
(41:34):
והמון סיפור סיפורים מספרים סיפורים
יושבים סביב המדורה המבוגרים מלמדים את הילדים כל אחד מספר שם סיפורים לכל אחד
זה ערב גיל האיות הזאת זה פשוט מרגש הדבר הזה אז יש דברים שאני רגע אומרת שאפשר
לקחת לחינוך שלנו, שהיה בחינוך שלנו צריך לא לאבד אותו.
(41:56):
רגע בואי צדרי לי את הראש בנושא הזה אנחנו גם מתפרבים לסוף אבל זה נקודה שמאוד מעניינת אותי אני.
חושב שהמערכת החינוך מכיתה א'
עד יותבט היא פשוט כישלון אחד ענק, לא יודע אם את מסכימה אותי או לא אבל לדעתי
12 שנים שבהם אתה יוצא עם הסט כלים הספציפי שאני הצאתי איתו אחרי 12 שנים הוא ביזיוני,
(42:18):
הוא לא טועם את העולם והוא גם לא טועם את הסביבה והוא הוציא אותי הוא הוציא אותי
פחות טוב אפילו ממה שנכנסתי מבחינה הוליסטית אוקיי?
אם אני רוצה לקחת באמת מערכת שאני כמוך חושב שניסיון הוא בעל הרבה יותר ערך מהלמידה הזאת מול לוח,
ללמוד משהו 12 שנים מול לוח מבלי לנסות אותו פעם אחת זה מתופש,
(42:42):
זה גם לא עובד ואף אחד לא זוכר כלום. מי זוכר משהו מהיסודי שלו?
כאילו רק קרה... מהיסודי מהבגרות אני לא זוכר לא, ברור, אבל נגיד למדת לכתוב,
אבל אז קראת מלא ואתה זוכר איך לכתוב.
אתה לא זוכר לכתוב כי למדת לכתוב בכיתה א', אתה זוכר כי עשית את זה מלא פעמים וזה נתקע לך.
(43:02):
אז אני איתך, אני רוצה ליצור מערכת חינוך שאנשים לומדים מהמבוגרים והם לומדים,
אחד שרוצה להיות רתח פשוט הולך לאיזה מקום של רתחות והוא לומד ואחד רוצה להיות
הייטקיסט אז הוא הולך לאיזה סטארט-אפ והוא לומד שם הקוד.
אני מדבר איתך ילדים, אני לא, אני חושב שילדים יכולים לעשות את זה.
אבל איך אפשר בכמויות כאלה של מספרים לבנות מערכת כזאת שהיא.
(43:25):
סוג של למידה של כל הגילאים ביחד, כמו באותו השבט.
האם זה משהו אפשרי בעינייך? אני חושבת שצריך שינוי, רפורמה מאוד מאוד מאוד גדולה,
בתפיסת עולם של מערכת החינוך, ובכלים שרוצים לתת לילדים, ולא בכמות הידע.
אני חושבת שזה קצת קורה לא מספיק, ואני כן חושבת שיש אנשים מאוד מאוד טובים בדרך במערכת החינוך,
(43:52):
יש מורחים טובים, יש אנשים שמגיעים ונהיים מאוד משמעותיים לחלק מהילדים,
והם אלה שמצילים אותנו בעצם.
מתוך המערכת, כי מערכתי, המערכת בגדול היא בקריסא ביטית, ויש לה אמירות, והיא לא בכיוון אנחנו.
היא לא בכיוון אנחנו לתפישת עולמי. היא שומר על הילדים, היא פשוט מקום לשים את
(44:14):
הילדים, זמן שאתה בעבודה.
זה בייביסיטר. ראינו את זה במשבר הקורונה, וראינו את זה גם עכשיו במלחמה.
כן, יש בייביסיטר. אבל אני אגיד, כי זה לא פייר, זה קצת שטחי.
זה נכון וגדול לתת את הפיקורת הזאת, אבל זו לא מערכת שלא נותנת בכלל ערכים.
אני רואה הרבה אנשים סביבי, גם חבריי שגדלו, גם ילדיי שגדלו. אני חושבת ש...
(44:38):
יש הרבה אנשים שהם, אני לא יודעת להגיד, הבית הוא גם נורא משפיע,
החברה היא נורא משפיעה, אבל זה קצת פשטני להגיד, אני יודעת שלדעתי צריך לעשות שינוי
כיוון בתוך מערכת החינוך בפורמט הלמידה, אנחנו רואים שאין הישגים.
אנחנו מנסים לעשות את זה בקטן ולתת את האלטרנטיבות, את התפיסה.
כן, בטח שלמידה רב גילאית, אפילו לא, אני רגע לא מדברים.
(45:02):
איך אבל? איך? אז רואים את זה יותר בבתי ספר קטנים של לקחת כיתות שהן מעורבות,
נגיד בתחומי עניין מסוימים כמו שאתה אומר,
מישהו רוצה להיות רתח או רוצה לעבוד באיזה מלאכה או להכיר איזו מלאכה וללמוד את
זה רגע לעומק יש הרבה מאוד דרכים לעשות אבל צריך לרצות לעשות את השינוי ולהבין
את החשיבות שלו ולראות איך הוא עושים את זה מהרתי צריך פה שינוי דרמטי צריך מקבלי החלטות שיש להם אומץ.
(45:29):
לגמרי גם בחילום אנחנו יכולים להמשיך על
זה שעות אבל אני חייב להגיד לך משהו כזה אחד
אני מת על הישל ועל האנשים של
הישל זה תמיד כאלה אנשים ערכיים שכיף לשוחח
איתם אני עבדתי עם הישל הרבה היה תקופה שאני
וגיא הבחור שפתח איתי את הפודקאסט אנחנו היינו
עובדים עם הישל בנושא הסדרה שלהם סוף העולם ועבדנו הרבה עם שחר ועם כל החבר'ה ומורין
(45:57):
ובאמת אחלה ישל שבעולם יש לי פרק איתם דיברנו עם שני המנכליות עם רוני. עם רוני ותמרה כן.
עם רוני ותמרה היה זה פרק ממזמן, לפני איזה שנתיים אבל כן, אדיר אנחנו מגיעים לסוף
באמת אז תודה על הפרק אני רק, יש לי את החוב מתחילת הפרק שאני אקרי את.
(46:22):
שרונה ללוף אחראית ESG של בנק הפועלים היא שלכה לי את זה כי אנחנו עובדים על משהו
ביחד באנרגי קום שזה הדיי ג'ופ שלי, לא יודע אם את מכירה הקהילת החשנות באנרגיה,
אז היא שלחה לי כתבה, EU lays out plan to cut greenhouse emissions by 90% by 2040.
אז האיחוד האירופי רוצה לחתוך בפליטות שלו, בפליטות הפחמניות בעיקר ואני מניח שעוד
(46:49):
כמה, ב-90% עד 20-40 וגם קולטים שהדברים נדפקים,
וזהו זה רק הכתבה שאמרתי לך שמתחילים לעשות משהו,
אני גם יוסיף אותה באינפו, כתבה מעניינת כי היא הוסיף על איזו כתבה שמראים שהזרמים
באוקיינוס מתחילים להשתנות בעקבות ההתחממות וזה יכול להיות חמור מאוד.
(47:13):
המשוא האוקייני זה ממש חמור כן.
לא יודעים בדיוק מה זה יעשה, עדיין כי אי אפשר בעצם לדעת, אבל שוב נקווה לטוב,
בכל מקרה אני, זה החובות שלי מתחילה את הפרק, אני אסיים איתך בשתי שאלות שאני שואל את כולם.
אחת, מה אתה הכי אוהבת לספר על עצמך? נראה לי סיפרת, ועל הרשת הירוקה,
(47:39):
זו השאלה הראשונה, ושאלה שנייה אחרי זה.
אה אוקיי, מה אני הכי אוהבת לספר על עצמי,
שיש לי משפחה מהממת איש וארבעה בנים ושיש לי אהבה מיופדת לאפריקה זה חלק לא יודעת
איך מזה גלגול קודם ושאני מנכלית הרשת הירוקה ושאני מאוד מאוד גאה בעבודה שלה ובעשייה
(48:03):
שלה באמת ובעיקר אבל אני אגיד.
ביצירת חברה הזאת שאפשר להתנהל בכבוד במיני ישראל שאני מאחלת לכל החברה שלנו בגדול להיות.
אוקיי, זה גם זמן לשאול, אם מישהו רוצה להתחבר לעשייה הזאת ולעזור לכם, מה הוא צריך לעשות?
יש דרך? ליצור איתנו קשר, כן, ליצור איתנו קשר,
(48:23):
יש לנו אתר של רשת העירוקה יש שם הדרך אינפו רשת עירוקה אפשר ליצור איתנו קשר ולפנות
אלינו תביא לי לינקים בסוף הכל באינפו אוקיי, והשאלה השנייה זה המלצות,
חוץ מי לטוס לאפריקה ולפגוש את שבט המסאי איך קרה את זה?
עדזאבה עד זאבה, עד זאבה? מסיים זה שבט אחר, כן.
(48:45):
בטח מכל הסרטים, אני חולה על הסרטים, אני ראיתי כל כך הרבה סרטים על הקטעים, גם השפה הזאת שלהם.
עם הקליקים. את יודעת להגיד בזה משהו? אני יודעת לשיר כמה שירים,
סיפור מעניין קטן, שאני מקשיבה להם. אתה יכולה לתת שיר אחד גם?
מה שעשיתי זה, יו, אני יכולה, אבל תכף אני אגיד, אבל בלי הקליקים שהם עושים,
(49:06):
אבל אני אגיד שאני יושבת ובקשיבה לשירים, ואז אני כותבת באנגלית בפניקס קטן את
המילים, ואז חבר שלי מוספה מתרגם לי את זה, מה זה אומר.
וכשאני באה אליהם ואני פותחת המחברת בהתחלה, כדי ללמוד את השיר,
לפתוח לקרוא אותו ולשיר אותו, כי מוזיקה נקלטת, אבל המילים,
אז אני פותחת, הם אפילו לא מבינים שאני קוראת, ואז הם אומרים לי, יו, אתה זאבא,
(49:30):
אתה זאבא, ואני כאילו בעצם קוראת את המילים מתוך הזה,
הם לא מבינים אפילו שיש כזה דבר אין להם קונספט של כתב עוקרו בעצם אבל יש להם הם
גאונים ואלופים במערכת אקולוגית, זה אין לצייר את הדבר הזה.
גם אגב אין להם וויסט, הם לא מייצרים וויסט שלפחות אז שפגשתי לא היה אין וויסט
(49:54):
אלא כשהם מוציאים כבר מפלסטיק דברים שעכשיו פעם מוצאים נאשכנים ונאזרים אבל בגדול אין שום וויסט.
אוקיי, המלצות. אנשים לעקוב סרטים, ספרים, משהו.
המלצות למה? למה כאילו? לכל דבר.
(50:16):
המלצה, רגע להאט, למצוא את הרגעים ביום שאתה מעט, להסתכל, להתבונן, לנשום,
לעצור לרגע, לא את כל היום, גם אם אתה באמת עסוק נורם בזה, רגע לעצור,
רגע להוכיר, להסתכל בסביב ולהגיד על מה אני רוצה פה לשמור אילו מה חשוב, מה באמת חשוב,
(50:39):
תודה אנחנו התעדנו לדבר על
הרשת הירוקה ועל מרכזי חוסן בבתי ספר ועל החיבור המיוחד שלך ללקטים ציידיים ואני
יוצא מהפרק עם אהבה עזה לאפריקה ועם בעצם מיינדפולנס שאת הזכרת לי והצבת לי ואני
אקח את ההמלצה שלך בדיוק אחרי הפודקאס אז תצא פה לרוץ,
(51:03):
ואולי אני אחליט לעשות את זה בלי פודקאסט הפעם. נראה.
אני כבר מכור, אני מכור קשות אבל צריך להעת.
וואי תודה רבה על השיחה הזאת, מעל ומעבר כל מה שציפיתי וכיף גדול. תמשיכו בעבודה המדהימה.
תודה דניאל, כיף גדול. אישר כוח גם לך לפודקאסט המקסים.
(51:24):
תודה רבה, תודה רבה. It's up to us and it's a wrap.
Music.
Popular Podcasts
Dateline NBC
Current and classic episodes, featuring compelling true-crime mysteries, powerful documentaries and in-depth investigations.
Stuff You Should Know
If you've ever wanted to know about champagne, satanism, the Stonewall Uprising, chaos theory, LSD, El Nino, true crime and Rosa Parks, then look no further. Josh and Chuck have you covered.
The Nikki Glaser Podcast
Every week comedian and infamous roaster Nikki Glaser provides a fun, fast-paced, and brutally honest look into current pop-culture and her own personal life.